accessibility-icon
share-icon

מטלטל: שורד השבי אלי-ה כהן חושף לראשונה מה עבר במנהרות חמאס

דור אזרד

דור אזרד

כח אדר ה'תשפה (28.03.25)

72

42

like

333

dislike

אחרי ששרד 505 ימים בגיהינום של עזה, שורד השבי, אלי-ה כהן משתף לראשונה בפוסט מצמרר את מה שעבר - ואת מה שהוא מבקש להזכיר לכולנו: אל תשכחו להעריך את מה שיש לכם. "החיים הם מתנה. תאהבו. תחיו. תעריכו" | הפוסט המלא


אחרי 505 ימים בשבי חמאס, שורד השבי, אלי-ה כהן שובר שתיקה. בפוסט אישי ומטלטל שפרסם בעמוד האינסטגרם שלו, הוא מספר לראשונה על החושך, על הכאב, על התקווה – ועל העם שלא ויתר עליו לרגע.

maximize-image
images-count6+
צילום: אינסטגרם

הפוסט המלא:

"זְכוֹר אֶת הַיָּמִים שֶׁהִתְפַּלַּלְתָּ לַדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָךְ הַיּוֹם". החלטתי היום, סוף סוף, לשבת ולסכם את התקופה הכי לא הגיונית שהייתי בה. תקופה של 505 ימים שלא דומים לשום דבר שאפשר לדמיין. 505 ימים של שבי. של חושך. של ניתוק מוחלט מהעולם, מהמשפחה שלי, מהחברים שלי, מזיו – מהחיים שלי.

maximize-image
images-count6+
צילום: אינסטגרם

לקח לי קצת זמן לאסוף את עצמי, להבין איך בכלל אפשר להסביר במילים את מה שעברתי שם. את הסיטואציות הכי קשות, הכי הזויות, הכי כואבות שאדם יכול לפגוש.

היו שם רגעים ששום סרט לא יכול לשחזר. רגעים של רעב, של פחד, של כאב מטורף בגוף ובלב. והיו גם רגעים קשים, כאלו שהייתה בהם תחושת אובדן, תחושת בדידות מוחלטת. אבל למרות הכול- דבר אחד לא הצליחו לשבור בי: את הרוח שלי. התקווה הקטנה בלב שבאמת, איכשהו, יקרה פה נס ואני אחזור הביתה.

maximize-image
images-count6+
צילום: אינסטגרם

והחיוך… כן, גם כשלא היה על מה, ניסיתי להחזיק את החיוך. כי ככה מנצחים את החושך. כשאני פה, מסתכל אחורה, אני מבין שהכוח שלי לא היה רק שלי. היה לי פה עם שלם מאחוריי.

maximize-image
images-count6+
אלי-ה כהן במפגשים מרגשים עם הוריו, סיגלית ומימון, ועם בת הזוג זיו, בנקודת הקליטה הראשונית בישראל | צילום: דובר צה"ל

כל חייל, כל אדם שיצא לרחובות, שהניף שלט, שצעק את השם שלי, שהתפלל, שנלחם פיזית בשביל לראות אותי חוזר – אתם הייתם הנס שלי.

ובתוך כל האור הזה, אני לא שוכח את המחיר הכבד. יש משפחות שלא יקבלו את הבן או הבת שלהן בחזרה. חיילים יקרים שנתנו את החיים שלהם בשביל להחזיר אותי, להחזיר אותנו. משפחות שכולות שכואבות יום יום את הכאב הזה, את הריק הזה שאף אחד לא יכול למלא.

maximize-image
images-count6+
חיילינו הגיבורים בפעילות קרקעית בצפון רצועת עזה | צילום: דובר צה"ל

אני לא יכול לדמיין את גודל הכאב, אבל אני רוצה שתדעו – בכל נשימה שלי, אני לא שוכח אתכם. החיים שקיבלתי במתנה הם גם בזכותם. בזכות הגבורה והמסירות של היקרים שלכם.

החיבוק שאני מקבל מעם ישראל מהרגע שחזרתי – הוא בלתי נתפס. והחברים שלי, המשפחה שלי, זיו – האנשים שלא ויתרו עליי לשנייה – אין לי מילים להודות לכם.

maximize-image
images-count6+
אלי-ה כהן ואימו סיגלית | צילום: דובר צה"ל

ובכנות ישבתי לכתוב לא סתם, אני כותב בתור אחד שאיבד את הכל וקיבל את החיים במתנה. אני רוצה שתעצרו רגע ותחשבו: כמה פעמים ביום אתם שוכחים להעריך את מה שיש לכם? המשפחה. החברים. הקפה של הבוקר. השקט הזה בלילה. אל תחכו שמישהו ייקח לכם את זה כדי להבין.

אני כאן היום כדי להזכיר לכם – החיים הם מתנה. תאהבו. תחיו. תעריכו. ואל תשכחו – גם ברגעים הכי קשים, מותר להתייאש – אבל אסור לוותר.

עקבו אחרינו גם ב-Google News