ד“ר פתחי שקאקי: מהרפואה להנהגת הטרור

ילדות וחינוך

פתחי שקאקי נולד ב4- בינואר 1951 בעיירה רפיח שברצועת עזה, למשפחה שטענה כי גורשה מהאזור הסמוך לרחובות לאחר מלחמת העצמאות. אביו, עובד אדמה (פלח), הציב בפני ילדיו רף לימודי גבוה, מתוך מטרה לשלחם למוסדות אקדמיים במצרים ולפתוח עבורם דלתות לעתיד מבטיח.

לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים יחד עם אחיו חליל, נשלחו השניים על ידי אביהם לאוניברסיטת אל-מנצורה שבקהיר. פתחי למד רפואה, בעוד אחיו התרכז במתמטיקה ופיזיקה.

התחברות לאידיאולוגיה האסלאמית הקיצונית

בתקופת לימודיו במצרים נחשף שקאקי לפעילות ”האחים המוסלמים“ בקרב הסטודנטים והחל להתקרב אליהם. הוא השתתף בקביעות בהרצאות, כנסים ודרשות דתיות במסגדים, וניסה להתקרב להנהגת התנועה, אך נדחה. הדחייה עוררה אצלו תסכול, שהוביל אותו לפיתוח תפיסת עולם משלו, שבה שילב בין אידיאולוגיה אסלאמית קיצונית לבין מאבק אלים בישראל.

שקאקי חיבר ספר אידיאולוגי שבו טען כי הדת האסלאמית צריכה לאחד את כלל המוסלמים וכי הדרך להבסת ישראל עוברת באיחוד כל הכוחות הפלסטיניים החמושים. לדבריו, פיגועים משמעותיים נגד ישראל עשויים להוביל לאחדות ערבית רחבה שתביא להשמדת המדינה. הספר זכה להצלחה רבה ונמכר באלפי עותקים בעולם הערבי, מה שהקנה לשקאקי פרסום והשפעה, לצד רווחים כלכליים.

1+

החזרה לעזה והצטרפותו לג‘יהאד האיסלאמי

עם שובו לרצועת עזה לאחר לימודיו, ביקש שקאקי להצטרף להנהגת הג‘יהאד האיסלאמי – אך תחילה נדחה על ידי בכירי הארגון, שטענו כי אינו בעל רקע צבאי. למרות זאת, הוא התקבל כפעיל אידיאולוגי ונעשה לדמות משפיעה בקרב הארגון.

בשלב מסוים פנה שקאקי למנהל האזרחי הישראלי בבקשה להתגורר במזרח ירושלים ולעבוד כרופא ילדים בבית החולים אל-מוקאסד. מערכת הביטחון הישראלית אישרה את הבקשה, מה שאפשר לו לשלב בין עבודתו הרפואית לבין המשך פעילותו הפוליטית. במקביל, המשיך בלימודיו באוניברסיטת ביר זית, שם גם שימש כמרצה והחל לגייס סטודנטים לתנועת הג‘יהאד האיסלאמי.

באוניברסיטה ביר זית עודד סטודנטים פלסטינים להגיש בקשות לימודים בירדן, ואלה שקיבלו אישור לכך יצאו למוסדות חינוך במדינה השכנה. בפועל, רבים מהם המשיכו משם להכשרות צבאיות בסוריה, עיראק, לבנון ואיראן, שם אומנו בשימוש בנשק, בלוחמה זעירה ובהפעלת מטעני חבלה. בתום הכשרתם שבו לשטחי יהודה ושומרון ועזה כשהם מוכנים לפעולות טרור.

מעצר, גירוש והפיכתו למנהיג הג‘יהאד האיסלאמי

שירות הביטחון הכללי (שב“כ) עקב אחר פעילותו של שקאקי ועצר אותו מספר פעמים, תוך שהוא מזהיר אותו מפני המשך עיסוקו בגיוס פעילים ובהפצת תעמולה אסלאמיסטית. בתחילת שנות ה,80- על רקע גל פיגועים בשטח ישראל, החליט שר הביטחון דאז יצחק רבין, בהמלצת גורמי ביטחון, על גירוש עשרות פעילי טרור מרכזיים לדרום לבנון – בהם גם שקאקי.

שקאקי מצא מקלט בסוריה, במחנה הפליטים אל-ירמוכ הסמוך לדמשק, ושם קבע את מרכז פעילותו. הוא יצר קשרים עם מנהיגים אזוריים, בהם סדאם חוסיין, חאפז אל-אסד וראשי המשטר האיראני, והצליח להשיג מהם תמיכה כלכלית וצבאית משמעותית. עם הזמן, ביסס את מעמדו והפך למנהיג הבולט של הג‘יהאד האיסלאמי הפלסטיני.

חיסולו של שקאקי – מכה לג‘יהאד האיסלאמי

ב26- באוקטובר 1995 חוסל פתחי שקאקי במלטה על ידי מתנקשים רכובים על אופנוע. לפי פרסומים זרים, החיסול בוצע על ידי המוסד הישראלי, כחלק ממדיניות ישראל לחסל מנהיגי טרור בכירים. מותו היווה מכה משמעותית לארגון, אך הג‘יהאד האיסלאמי המשיך בפעילותו תחת הנהגה חדשה.

סיכום

ד“ר פתחי שקאקי עבר דרך ארוכה ממסלול אקדמי של לימודי רפואה ועד לעמידה בראש אחד מארגוני הטרור המרכזיים בעולם הערבי. הוא שילב אידיאולוגיה אסלאמית קיצונית עם גישה מעשית של גיוס פעילים והכשרתם לפעולות טרור. חיסולו היווה ציון דרך משמעותי במאבק של ישראל נגד הטרור הפלסטיני, אך רעיונותיו ממשיכים להדהד גם שנים לאחר מותו.