מלחמת "חרבות ברזל" נתנה לנו שוב הצצה לצד המכוער של החברה הבינלאומית. שוב הוכיחו לנו, בפעם המי יודע כמה, שלא משנה כמה ננסה להיטמע ביניהם, תמיד בסופו של דבר יקרה איזה משהו והשכן שאתמול חשבת שהוא חברך הטוב ביותר יפנה לך את הגב ויפטיר לעברך " יהודי מלוכלך".
לפי הנתונים, בשנת 2024 חלה עלייה קיצונית בכמות האירועים האנטישמיים ברחבי העולם, כאשר בסה"כ מדובר על עלייה של כ-340% באירועי האנטישמיות בעולם בהשוואה ל-2022, ועלייה של כמעט 100% בהשוואה להיקף האירועים בשנה שעברה.
עם העלייה המשמעותית באירועים אנטישמיים מאז תחילת מלחמת 'חרבות ברזל', התופעה הפכה לאתגר שמחייב גישה מערכתית ומקיפה. ד"ר רחלי ברץ, ראש המחלקה למאבק באנטישמיות וחוסן קהילתי בהסתדרות הציונית העולמית, עוסקת במאבק בעיוותים ובשנאה כלפי יהודים ברחבי העולם. בראיון שערכנו עמה, היא סקרה בפנינו את האתגרים המרכזיים במאבק, את דפוסי השנאה החדשים שנרקמים ברחבי הרשתות החברתיות והאקדמיה, וכן הציעה לנו דרכים להתמודד עם המצב.
מהם האתגרים המרכזיים כיום במאבק נגד אנטישמיות ברחבי העולם?
עליית הימין הקיצוני מצד אחד ומנגד עליית השמאל הג'הדיסטי ברחבי העולם, העלייה במכחישי שואה ומכחשי ה-7 באוקטובר, וכן הקריאות לחרם על ישראל.
האם חלה עלייה משמעותית באנטישמיות מאז תחילת המלחמה, ואילו דפוסים חדשים מתגלים?
חלה עלייה משמעותית ביותר באנטישמיות מתחילת המלחמה, הנרטיבים החדשים שנצפים הם דה הומניזציה של ישראל, העלייה באיסלאמיזציה וכן שינוי בנרטיבים במדיה החברתית.
כיצד ניתן להיאבק באנטישמיות ברשתות החברתיות ובמוסדות אקדמיים?
חייבים ליצור חקיקה מוסדרת ברחבי העולם ואסור לנרמל את מה שקורה ברחבי האוניברסיטאות
מה תפקידה של ממשלות וארגונים בינלאומיים בהתמודדות עם התופעה?
חובתה של כל מדינה לדאוג לאזרחיה וביניהם גם היהודים שחיים במדינה.
מה יכולים יהודים וישראלים לעשות ברמה האישית כדי להגן על עצמם ולהיאבק באנטישמיות?
על מנת להיאבק באנטישמיות חייבים להבין לעומקה את התופעה ואת השלכותיה ההרסניות.
חייב לקום גוף רגולטיבי אשר יסנכרן את פעילות הגופים הקיימים וכן יתוקצב ע"י המדינה. אסור שהגוף יהיה מדינתי, על מנת שיוכל לפעול בזירות השונות ולהעצים את פעילותו.
אחד הנושאים הכי קשים ומדוברים היום בהקשר של אנטישמיות הוא המצב הנוראי ממנו סובלים היום סטודנטים וסטודנטיות יהודים, אשר לומדים באוניברסיטאות ברחבי העולם. הם לא פעם נרדפים על ידי סטודנטים אנטישמים או סתם כאלה מוסתים ולעיתים אפילו על ידי המורים. חלקם חיים בפחד ובחרדה, חוששים לדבר על זהותם ומוצאם. הרדיפה וההסתה גורמות לכך שירגישו לא בנוח מעצם היותם יהודים.
הראיון הבא עם טליה שפירו, סטודנטית באוניברסיטת פנסילבניה, מציג תמונה של המצב:
כיצד השתנתה האווירה כלפי סטודנטים יהודים בקמפוס מאז תחילת המלחמה?
בהחלט יש יותר מתיחות. אני חושבת שרבים מהיהודים חשים לעיתים חרדה מלשתף בזהותם ולהיות פתוחים כפי שהיו בעבר. יש פחד מתמיד שהתלמידים היהודים ירגישו לא בטוחים או לא בנוח, כפי שרבים הרגישו בשנה שעברה.
האם חווית או היית עדה למקרי אנטישמיות בקמפוס, ואם כן – כיצד זה בא לידי ביטוי?
היו לי מורים שהשמיעו הערות מאוד אנטי-ישראליות, שלפעמים גובלות באנטישמיות. בנוסף, ראיתי מעשי שנאה נגד "הלל" או אירועים פרו-ישראליים. כמו כן, במחנה המחאה שהוקם בשנה שעברה היו שלטים מאוד פוגעניים ומפחידים.
איך הנהלת האוניברסיטה מתמודדת עם אירועים אנטישמיים? האם נעשו צעדים להגן על הסטודנטים היהודים?
הנהלת המוסד עשתה עבודה מצוינת בניסיון להגן על הסטודנטים, באופן שאינו פוגע בזכויותיהם או בחופש הביטוי שלהם. ההנהלה הנוכחית הייתה יותר פתוחה וקשובה כלפי הסטודנטים היהודים.
מה לדעתך יכולים סטודנטים יהודים וארגונים אקדמיים לעשות כדי להילחם בתופעה?
אני חושבת שצריך להיות מסירות ומחויבות לאחדות. לא משנה איזה סוג של יהודי אתה – אנחנו פשוט צריכים להחזיק יחד. בנוסף, צריך יותר חינוך על איך להתמודד ולהגיב לרטוריקה אנטי-ישראלית, כדי שהסטודנטים יהיו מוכנים יותר.
ההסלמה באירועים אנטישמיים בעקבות מלחמת 'חרבות ברזל' מצביעה על הצורך הדחוף להתמודד עם תופעה זו בשיטות חדשניות, יש להיאבק באנטישמיות בכל הזירות – מהרחוב, דרך הרשתות החברתיות ועד למוסדות אקדמיים – תוך חיזוק חוקים וחקיקה, הסברה ולימוד על משמעות השנאה כלפי יהודים. יחד עם זאת, על הסטודנטים היהודים להתארגן ולהתאחד מול תופעות של הסתה ואנטישמיות, תוך שמירה על ביטחונם האישי ועמידה נחושה מול כל ניסיון לפגוע בכבודם ובזכותם לשוויון.
