בתום ציפייה ארוכה, המסמכים האחרונים הנוגעים לרצח נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ון פ. קנדי, שוחררו אמש לציבור הרחב. מתוך המסמכים, לא נמצאה הוכחה לתיאוריה לפיה הייתה מעורבות ישירה של ה-CIA בהתנקשות, אך הם מטילים "אשמה רחבה יותר" על הסוכנות בדמות כישלון משמעותי למנוע את האירוע.
הקבצים, המונים 1,123 מסמכים ויותר מ-80,000 עמודים, חושפים תמונה מפורטת של מעקב ה-CIA אחר לי הארווי אוסוולד, המתנקש בנשיא קנדי, אך גם את חוסר היכולת – או אולי חוסר הרצון – לתרגם מידע זה לפעולה ממשית. במקביל, המסמכים חושפים מחדלים חמורים של השירות החשאי (Secret Service) בתכנון הביטחוני של המסע בדאלאס, שהותירו את הנשיא חשוף להתקפה ממבנים גבוהים כמו מחסן הספרים בטקסס.
3+כישלון ה-CIA: הרוצח היה במעקב, אך לא ננקטו פעולות נוספות
המסמכים מאשרים כי ה-CIA עקבו מקרוב אחר אוסוולד במהלך ביקורו במקסיקו סיטי בספטמבר 1963, כחודשיים לפני הרצח. דוחות מודיעין, כולל תמלילי האזנות סתר ודיווחים ממקורות בשגרירויות קובה וברית המועצות, מראים שאוסוולד ניסה להשיג ויזה לקובה והביע עמדות פרו-קומוניסטיות מובהקות, שנגדו כמובן באופן מובהק את הגישה של קנדי.
מסמך ספציפי, שכתב ראש תחנת ה-CIA במקסיקו סיטי, וינסטון סקוט, מציין כי הסוכנות זיהתה את אוסוולד כ"אדם בעל עניין" בשל פעילותו בניו אורלינס כמייסד סניף של "משחק הוגן לקובה". עם זאת, למרות המידע הזה, לא ננקטו צעדים משמעותיים להגביר את המעקב או לשתף את ה-FBI במלוא המידע בזמן אמת.
יתרה מכך, המסמכים חושפים כי ה-FBI דיווח ל-CIA על איום מפורש של אוסוולד נגד קנדי במהלך חקירה מוקדמת שלו בניו אורלינס, אך ה-CIA לא העביר את המידע הזה לרמות גבוהות יותר או לרשויות אכיפת החוק בדאלאס, שם התרחש הרצח.
3+דוח פנימי של הסוכנות, שפורסם כעת לראשונה ללא מחיקות משמעותיות, מודה כי "התקשורת בין הסוכנויות הייתה לקויה", ומציין כי המידע על אוסוולד נותר "מפוזר בין מחלקות שונות" בתוך ה-CIA עצמה. הכישלון הזה לא נבע בהכרח מזדון, אלא מתרבות של חשאיות וחוסר תיאום שהיו אופייניים למודיעין האמריקני במהלך המלחמה הקרה, כך עולה מהמסמכים.
המסמכים גם מצביעים על כך שה-CIA העדיפה להגן על מקורותיה ושיטותיה על פני שיתוף מלא של המידע. לדוגמה, דיווחים ממקסיקו סיטי הועברו לוושינגטון בצורה חלקית בלבד, והסוכנות היססה לחשוף את היקף שיתוף הפעולה שלה עם ממשלת מקסיקו בהאזנות לאזרחים אמריקנים – מהלך שעשוי היה לחשוף את אוסוולד כסיכון ממשי.
היסטוריונים שסקרו את הקבצים טוענים כי העדיפות של ה-CIA להגן על פעילותה נגד קסטרו עלולה הייתה לעוור אותה לסכנה המיידית שבאדם כמו אוסוולד, שהיה ידוע כתומך נלהב של המהפכה הקובנית, שכאמור מנוגדת לדרכיו של נשיא ארה"ב לשעבר.
3+כישלון השירות החשאי: מסלול פתוח וחשיפה לסכנה
המסמכים החדשים חושפים גם את כישלונו של השירות החשאי בהגנה על הנשיא במהלך המסע בדאלאס, תחת הנהגתו של ג'יימס רולי, ראש השירות החשאי מאז 1961. הקבצים חושפים את הכישלון האישי של רולי, שבאחריותו כמנהל נכללו פיקוח לקוי על תכנון המסלול והחלטות שגויות שהותירו את קנדי חשוף.
רולי אישר ב-18 בנובמבר 1963 את מסלול השיירה בדילי פלאזה, שהוצע על ידי הסוכן הבכיר וינסטון לוסון, למרות דיווחים מוקדמים מסוכן מקומי, פורסט סורלס, שהזהיר ב-14 בנובמבר כי "מבנים גבוהים כמו מחסן הספרים מהווים סיכון". רולי לא דרש בדיקת מבנים או הצבת סוכנים על גגות, והסתמך על ההנחה שהסיכון אינו מיידי, החלטה שנתפסת כשגיאה חמורה בשיקול דעתו.
בנוסף, רולי אישר את השימוש בלימוזינה פתוחה (SS-100-X) ב-15 בנובמבר 1963, ללא גג משוריין, מתוך מדיניות ששמה דגש על חשיפת הנשיא לקהל במקום על ביטחון מרבי – החלטה שחתומה על שמו במסמכים. המסמכים מראים שהוא קיבל דיווחים כלליים מה-FBI על פעילות חשודה בטקסס, אך לא דרש הערכת סיכונים ספציפית על אוסוולד או תיאם עם ה-CIA בהקשר האבטחה באזור.
3+למרות הכישלון האישי הזה, שתרם ישירות לחשיפת הנשיא להתקפה ממחסן הספרים, רולי נשאר בתפקידו עוד 10 שנים, עד אוקטובר 1973 כשהוא משרת שני נשיאים נוספים, לינדון ג'ונסון וריצ'רד ניקסון, ותוך שהוא מוביל רפורמות כמו הגדלת כוח האדם והפסקת השימוש ברכבים פתוחים – מהלכים שנראו כניסיון לתקן את המחדל מבלי לקחת אחריות אישית מיידית.
המסמכים מחזקים את ממצאי ועדת החקירה של בית הנבחרים (HSCA) מ-1979, שקבעה כי השירות החשאי לא סיפק הגנה נאותה ולא נערך כראוי להתקפה מצד צלף, אך כעת הם ממקדים את האחריות ברולי עצמו, כמי שאישר את התוכנית הלקויה ולא התערב למרות אזהרות.
חלקים בציבור עדיין לא משוכנעים
חוסר העקביות בדיווחים שהועברו לוועדת וורן (שהוקמה כשבוע לאחר הרצח והגישה את מסקנותיה בספטמבר 1964) מעלה חשד כי ה-CIA והשירות החשאי הסתירו פרטים – לא בהכרח כדי לכסות על קונספירציה, אלא כדי להימנע מביקורת על מחדליהן. למרות היעדר הוכחה למעורבות ישירה, גם שחרור המסמכים הנוכחי שבוצע אמש ממשיך להאפיל על המוניטין של שתי הסוכנויות, כשגולשים ברשתות עדיין ממשיכים לתהות מה הסוכנויות מסתירות, במיוחד כאשר ידוע כי המתנקש אוסוואלד נורה למוות יומיים בלבד לאחר הרצח.
היסטוריונים מציינים כי ה"אשמה" כאן אינה קשורה בהכרח לתכנון הרצח, אלא לשקיפות לקויה ולתרבות של חשאיות שהותירה את ה-CIA והשירות החשאי פגיעים לביקורת. עם זאת, ערפל החשדנות סביב שתי הסוכנויות נותר בעינו, ומחזק את תחושת הבושה המרחפת מעליהן יותר מ-60 שנה לאחר האירוע.
