מהומה, כך הגדירו היום בתקשורת את מה שקרה באולם בית המשפט. אבל זו לא הייתה סתם מהומה, זו הייתה הזעקה של כולנו.
נתניהו, ראש ממשלה הידוע באיפוק יוצא הדופן שלו, אדם שלעולם לא מאבד שליטה, הרים היום את קולו בצורה נחושה וברורה, ואמר את מה שהעם הזה מרגיש כבר שנים ארוכות: "עשר שנים גוררים אותי על חשד לשוחד. עשר שנים שהעבירו אותי ואת משפחתי בשערי גיהינום. לקחו לנו את החיים, מיררו אותם!"
אבל חשוב להבין: זו לא רק הזעקה של נתניהו, זו הזעקה שלנו – של הציבור כולו. זו זעקה של מי שרוצה שההצבעה שלו תיספר באמת, זעקה של אנשים שמרגישים שרומסים את הדמוקרטיה שלהם ואת הצדק שלהם מדי יום באולמות המשפט.
אז השופט ברעם מודאג מ"חזרתיות". אבל למה הוא לא מודאג מהחזרתיות של הטעויות של הפרקליטות? למה הוא לא מודאג מחוקרי משטרה שמבצעים עבירות פליליות במהלך חקירות? למה הוא לא מוטרד מכך שחוקרי משטרה מתחמקים מלתת תשובות ברורות על דוכן העדים פעם אחר פעם? למה לא מטרידה אותו הסתרת חומרי החקירה על ידי התביעה? למה הוא לא מוטרד ממחדלים חוזרים ונשנים שמוגדרים בכל פעם מחדש כ"טעויות"?
השופטת פרידמן ביקשה להוריד את הטון. אבל הטון הזה הוא של הציבור, של מיליוני ישראלים שרוצים צדק אמיתי ולא משפט פוליטי. ולכן, כבוד השופטת, אנחנו לא נוריד את הטון. אנחנו נגביר אותו, עד שהאמת תישמע.
