חברתי לפאנל, עירית לינור, נוטה לסנוט בי בחביבות פולנית משהו ולומר שאני קצת מגלומן. בעצם, אולי קצת יותר מ"קצת". אני רואה בזה מחמאה, כי אנחנו באמת צריכים במדינה הזו יותר אנשים שחושבים בגדול ופועלים כדי להפוך את המדינה למקום טוב יותר.
צמחתי במחקר האקדמי והתקדמתי לעמדות ניהול. במשך שלוש שנים האחרונות אני מנסה להשפיע על השיח הציבורי ועל השיח הגלובלי ולחשוף את הגורמים לחוסר היציבות הפוליטית בישראל ולהציע פתרונות. ספרי המשותף עם פרופ' עידו פורת Supreme Courts in the age of Political Polarization (Cambridge University Press, 2025) עוסק בדיוק בנושאים משיקים ומציע פתרונות לגבי ישראל ולגבי כלל העולם. אני הייתי גורם אקטיבי בניסיונות חוזרים ונשנים לייצב את המצב באמצעות פתרון המשבר החוקתי, אבל נחלתי אכזבה בעיקר מהיוריסטוקרטיה שהסתבר לי שאיננה גמישה כלל.
1+תקופה הייתי סוג של פרשן משפטי של ערוץ 14 וכיום אני פאנליסט קבוע בתכנית היומית הפופולרית "הפטריוטים". אני פעיל גם ברשתות החברתיות, מוזמן לפודקסטים רבים ומפיץ את תורתי, ואפילו הצלחתי לאחרונה לחשוף את הריקבון היוריסטוקרטי בפני העולם, במיוחד בפני אילון מאסק שהגיב והדהד את המסר שלי גם לעוקביו בעולם.
הספק לא רע עבור מישהו שצמח מהאקדמיה. ובכלל, אני חושב שלא יזיק לכל מי שאכפת לו מעם ישראל וממדינת ישראל, לעשות קצת יותר למען המדינה, ולחשוב גם בגדול. כי עם קטני אמונה לא ניתן להבריא את המדינה ולהוביל אותה לשלב ב' בקיומה – שלב של פטריוטיות ואהבת העם והארץ, שלב של הכרה במגוון התרבותי הנפלא הקיים בעם ישראל, ברוח הדמוקרטית שלו, בהיותנו עוד חוליה בשרשרת בת 3500 שנים, וביחס מכבד כלפי כל אזרח על בסיס העיקרונות התנ"כיים והליברלים של חירות ושוויון.
צריך עוד כמה מגלומנים. מה איתכם? אולי גם אתם "קצת" מגלומנים?
