הצהרתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו אתמול (שלישי) בנוגע לתביעת הדיבה נגד בוגי יעלון מספרת דבר נוסף. באמירתו ניתן לראות גם את הקשר הישיר לראש השב"כ רונן בר שבמקום למלא את תפקידו עסוק במניעים אישיים ופוליטיים. נתניהו הטיל ספק בהתנהלותו של בר, כשאמר: "אתה לא תוכל להפריע לנו או לכפות את דעתך עליי ועל משפחתי". דברים אלה משקפים אובדן אמון חריף. רונן בר כבר לא מתפקד כראש שב"כ והתנהלותו נראית כמאבק אישי לשימור כוחו.
במקביל, יש לזכור את התקדים של בוגי יעלון, מיוזמי פרשת הצוללות שהסתיימה בלא כלום. כך, גם "קטאר-גייט" עשויה להתפוגג כעוד סערה חולפת. אך דבריו של יעלון על הצורך "לעצור את המדינה" במסגרת המחאה מהדהדים כקריאה מסוכנת לאי ציות אזרחי, שמקבלת רוח גבית מדיווחים על התארגנות ראשי מערכת הביטחון לשעבר. זו התפתחות מדאיגה, שמתודלקת על ידי המחאה ועלולה להוביל לאלימות ברחובות, כפי שראינו בעבר עם שריפת כבישים וחסימות.
בתוך השב"כ עצמו, המצב לא פחות חמור. בר, שלא משתתף בדיונים קריטיים כמו שחרור החטופים בקטאר, נתפס כמי שכבר אינו ראש הארגון בפועל. מקורות בתוך השב"כ מדווחים על התנגדות גוברת להפיכת הארגון לכלי פוליטי בידיו. תחקירי השבעה באוקטובר, שמצביעים על כשלים תחת הנהגתו, רק מחזקים את התחושה שבמצב נורמלי הוא כבר היה מתפטר.
עם הדחתו הצפויה של בר יחד עם מיארה, הממשלה ניצבת בפני הזדמנות להשיב את המשילות לאחר שנתיים וחצי של משברים. עם זאת, הספקנות נותרת: האם הרצון קיים, והאם המעשים יחליפו את הדיבורים? התשובה עדיין תלויה באוויר. נמתין ונראה.
הפרשנות נכתבה על סמך הדברים שאמר פרשננו הפוליטי יעקב ברדוגו בתוכנית "ישראל הבוקר".
