דוח מבקר המדינה שמתפרסם היום (שלישי) חושף כשלים חמורים בניהול ופיקוח המדינה על זיכיון ים המלח. במשך עשרות שנים, הרשויות הממשלתיות לא הצליחו להפעיל מנגנוני פיקוח אפקטיביים, מה שהוביל לזיהום סביבתי חמור, אובדן הכנסות של מאות מיליוני שקלים וניצול לא מבוקר של אחד ממשאבי הטבע החשובים בישראל.
זיהום ללא פיקוח: המפעלים מזהמים והמדינה שותקת
אחד הממצאים המרכזיים בדוח חושף היעדר פיקוח סביבתי על פעילות המפעלים. משרד הגנת הסביבה לא עדכן את התקנות הסביבתיות של מפעלי ים המלח במשך עשרות שנים, דבר שאפשר למפעלים להמשיך לזהם את האזור ללא מגבלות משמעותיות.
בין השנים 2020 ל-2024 התרחשו לפחות שמונה דליפות של חומרים מזהמים מקווי ההולכה של המפעלים, אשר פגעו קשות בצמחייה ובבעלי החיים בשמורת מדבר יהודה. כמויות גדולות של אשלג דלפו מהמסוע של מפעלי ים המלח לשמורת הטבע, אך לא ננקטו שום צעדי אכיפה משמעותיים, שכן החברה כלל לא מחויבת בדיווח.
3+כרייה בלתי חוקית? המדינה לא דרשה רישיון ותשלומים
תחום הכרייה גם הוא נותר ללא פיקוח הולם. מפעלי ים המלח כורים מחצבים יקרי ערך, אך המדינה לא דרשה מהם לשלם תשלומים שהיו יכולים להכניס מאות מיליוני שקלים לקופת הציבור.
למרות שמשרד האנרגיה אחראי לפיקוח על כריית משאבי טבע, הדוח קובע כי הוא לא דרש מהמפעלים להחזיק ברישיון חציבה, בניגוד למכרות אחרים בישראל. נוסף על כך, במשך עשור שלם המדינה לא דרשה תשלום על כריית מחצבים, דבר שהוביל להפסד של לפחות 120 מיליון שקלים.
הקרקעות מתייבשות – והממשלה לא מגיבה
דוח המבקר מצביע על ליקויים חמורים בניהול הקרקעות באזור. חלקים מים המלח שהתייבשו עם השנים, בשווי של כ-250 קמ"ר, הפכו לאזורי תעשייה שנוצלו על ידי המפעלים, אך רשות מקרקעי ישראל לא בחנה את מעמד הקרקע ולא דרשה תשלומים עבור השימוש בה.
3+כמו כן, מפעלי ים המלח מפיקים כמויות אדירות של פסולת תעשייתית – כ-שני מיליון טון פסולת מלח ועוד 15 אלף טון בוצה מלחית בכל שנה – אך המשרד להגנת הסביבה לא גבה מהם היטלי הטמנה מאז 2007. התוצאה היא אובדן של עשרות מיליוני שקלים בכל שנה, בזמן שהפסולת מצטברת ויוצרת מפגעים סביבתיים חמורים.
רגולטורים לא מתואמים – והמחדל נמשך
בעיה חמורה נוספת שמדגיש הדוח היא היעדר שיתוף פעולה בין גופי המדינה. בעוד שהמועצה האזורית תמר הצליחה למפות את כל מתקני התעשייה בשטח ולרכז מידע קריטי, המשרד להגנת הסביבה ורשות מקרקעי ישראל לא פעלו בהתאם למידע הזה ולא יישמו סמכויות פיקוח ואכיפה.
במקביל, תחנת הכוח החדשה של מפעלי ים המלח החלה לפעול ב-2018 ומוכרת חשמל למפעלים אחרים, למרות שהוקמה לצרכים פנימיים בלבד. למרות זאת, המדינה לא פעלה כדי להסדיר את השימוש בקרקע או לגבות תשלום מתאים.
3+המבקר מזהיר: חייבים לפעול לפני חידוש הזיכיון
כדי למנוע הישנות הכשלים הללו, מבקר המדינה ממליץ על שורת צעדים דחופים:
- החמרת הפיקוח הסביבתי – עדכון רישיונות העסק של המפעלים וקביעת תקנים מחמירים.
- חיוב המפעלים לשלם עבור כרייה ושימוש בקרקע – גביית מאות מיליוני שקלים שהמדינה הפסידה.
- שיפור שיתוף הפעולה בין הרשויות – תיאום בין משרד האוצר, המשרד להגנת הסביבה ורשות מקרקעי ישראל.
- גיבוש תנאי זיכיון מחמירים יותר לשנת 2030 – מניעת המשך הפגיעה בסביבה ובמשאבי המדינה.
הממצאים החמורים בדוח מבקר המדינה מציירים תמונה ברורה של אזלת יד ממשלתית מתמשכת. מפעלי ים המלח פועלים כמעט ללא פיקוח, מזהמים את הסביבה, כורים מחצבים ומנצלים את הקרקעות – ללא כל תשלום למדינה.
כעת, לקראת תום הזיכיון הנוכחי בשנת 2030, המדינה ניצבת בפני החלטה קריטית: האם להמשיך להעלים עין מהמצב, או לדרוש פיקוח הדוק, אכיפה רצינית והגנה אמיתית על ים המלח – אחד מאוצרות הטבע החשובים בישראל.
ממשרד האנרגיה והתשתיות נמסר בתגובה לדוח: "לעמדת משרד האנרגיה והתשתיות, פרשנותו של המבקר את פקודת המכרות, אינה נכונה. מחצבות בתחום הזיכיון, אשר משמשות את בעל הזיכיון לצרכי המפעל שלו ואינן משמשות למסחר בחומרי מחצבה, אינן טעונות רישיון לפי פקודת המכרות, ואינן נדרשות לשלם לקרן לשיקום מחצבות".
עוד אמרו במשרד כי "חובת השיקום של כלל אתרי הכרייה בתחום זיכיון ים המלח חלה על חברת "מפעלי ים המלח", בעלת הזיכיון לפי חוק זיכיון ים המלח, בדומה לכלל חובות החברה לשיקום ולהסדרה של שטחים אחרים בתחום הזיכיון". המשרד עורך ביקורות תקופתיות לאתרים אלה ולא תועדו במסגרתן חריגות כרייה ביחס לתכניות המאושרות", הדגישו.
