עיתונאים יקרים, רואים לכם, ממש רואים לכם. התחקיר של השב"כ פורסם אתמול, עזבו את זה שתחקיר אמיתי אין פה, אולי יותר כמו מסמך פוליטי, אבל מילא. איך בסופו של דבר כל הכותרות בסיקור התחקיר כיוונו לנתיב אחד, בתיאום מושלם, עם אותו פזמון ישן: "ביבי אשם"?
במקום לעסוק בתחקיר, במחדלים הכבדים ולשאול מדוע השב"כ לא הבין מי האויב שעומד מולו, והכי חשוב- איך יתכן שמי שעמד בראש המערכת הזו לא משלם מחיר – התקשורת ממהרת לספר לנו שהבעיה בכלל במקום אחר.
הכול, רק לא להכניס את רונן בר למוקד הביקורת. שימו לב לכותרות למשל זו ב-N12 כחצי שעה לאחר פרסום תחקירי השב"כ – "ראש השב"כ תחת אש: המתקפות הבוטות, והקריקטורה שלועגת לו". והנה עוד אחת בווי-נט – "הכסף הקטארי העצים את חמאס, שב"כ התריע, המליץ לחסל בכירים – נדחה". והשיא, הכותרת היום בהארץ – "ראש השב"כ הזהיר: לא יהיה מנוס ממערכה מול חמאס נתניהו ביטל: יש מאזן אימה מולו".
הבנתם? הממשלה אשמה, השב"כ התנהל בסדר גמור והציבור בכלל לא מבין. הפרשנים כבר מזועזעים: "איזו חוצפה לבקר את רונן בר!". אין עיסוק במהות, רק ניסיון להסיט את האש. מה? שכחנו איך פמפמו לנו דרך גורמי שב"כ- ששקט יענה בשקט, שפועלים מעזה יורידו את הלחץ מהעזתים, שעדיף לתת להם עבודה כדי שלא יפנו לטרור?
אותו דפוס חזר עם הרמטכ"ל הרצי הלוי, אהרון חליווה ויואב גלנט – ועכשיו עם רונן בר. אם אתה בכיר ביטחוני שיוצא נגד נתניהו וממשלתו ומסרב להתפטר – אתה לא מחדל, אתה גיבור.
רונן בר, ההיסטוריה תזכור אותך כאיש שלא ראה את ה-7 באוקטובר מגיע. כאיש שלא העיר את ראש הממשלה בלילה שבו הכל קרס. כאיש שביקש להתפטר ולברוח כשהאש עוד בערה. ראש הממשלה נאלץ להחזיק אותך בכוח, רק כדי שלא ניראה חלשים מול האויבים שלנו. אנחנו לא מבקשים ממך סיפורים. אנחנו דורשים תשובות – ברורות, חדות, בלי קישוטים.
התקשורת לא תעזור לך הפעם, על אף הווליום המוגזם.
