כאשר שמדברים על אובדן המשילות בגליל לרוב חושבים על השתלטות עבריינית על אדמות, פרוטקשן, בנייה בלתי חוקית ופשיעה חקלאית. אבל הנתונים שנציג כאן מצביעים על אובדן הקרקעות של מדינת ישראל, ברישיון ועל פי חוק ובעיקר על ידי עצימת עיניים בלתי נתפסת של רשויות התכנון במדינה.
תכירו את הוועדות המקומיות – גוף ברשות התכנון שבסמכותו לאשר תוכניות בנייה רחבות היקף. כך הוא עובד: אחרי שהוועדה מחוזית ברשות התכנון מאשרת "תוכנית כוללנית", מוסמכת הוועדה המקומית לתכנן את השטח. הבעיה מתחילה כאשר נציגי הוועדה המקומית מעבירים נתונים מופרכים לוועדות המחוזיות שיוצרים עיוותים בשטח ושינויים לדורות.
2+עמותת 'ארצנו', ארגון שהוקם על ידי חקלאים ופעילים המקדמים התיישבות בכל חלקי הארץ, שמו לב, שהנתונים שהציגו רשויות מקומיות ערביות דרך הוועדות המקומיות היו מוגזמים ומנופחים. הם העבירו את המידע לד"ר רות פרום אריכא, מי ששימשה כמנהלת הרשות לתכנון ופיתוח החקלאות וההתיישבות במשרד החקלאות ובקיאה הייטב ולעומק בהליך התכנון במדינת ישראל, והיא בדקה את הנתונים שהציגו רשויות ערביות לעומת רשויות יהודיות והנתונים מבהילים.
בדו"ח מפורט שהוציאה ד"ר פרום אריכא היא מבקרת קשות את מדיניות מנהל התכנון ומראה כיצד הרשויות ערביות מנפחות באופן מעוות את מספרי האוכלוסייה בישוביהן ועל סמך נתונים מעוותים מקדמים תוכניות מתאר שמתפשטות בקצב מסחרר על אדמות הגליל.
התוכנית הכוללנית שעל פיה מתכננים ובונים בוועדות המקומיות נשענת על "יעד אוכלוסייה" – צפי של כמה תגדל האוכלוסייה המקומית בטווח של 25-20 שנה. דבר נוסף שנבדק הוא מספר יחידות הדיור במקום והצפיפות שלהן – כלומר רשות מקומית תפתח את השטח בהתאם לצמיחת האוכלוסייה שנים קדימה, הממוצע של תא משפחתי במקום, והשטח הפנוי שאפשר לבנות עליו.
2+מה עושות הרשויות הערביות בניגוד ליהודיות? הן מציגות מספרים מנופחים של צמיחת האוכלוסייה, פי 5 ולפעמים פי 6 ממה שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מייעדת לאוכלוסייה המקומית. כתוצאה מכך נוצר צורך מדומה בשטחי בניה למגורים שמחייב פריסה והשתלטות דה פקטו על עוד אדמות ושטחים פתוחים ירוקים.
שימו לב לפערים בין ישובים יהודים לערבים במחוז הצפון. בשנת 2015 גרו בדיר אל אסד 11 אלף איש. בשנת 2022 13 אלף איש. על פי הלמ"ס רק בשנת 2065 יגורו 24 אלף איש בדיר אל אסד. ובכל זאת, הוגשה לאחרונה תכנית כוללנית כאשר יעד האוכלוסייה הוא 61 אלף איש. למעשה, בדיר אל אסד כבר יש תוכניות מאושרות קודמות שמאפשרות להן להגיע ליעד של 24 אלף איש ובכל זאת הוגשה תכנית שמכפילה פי 4.5 את גודל האוכלוסייה.
אם ניקח את בית שאן לצורך העניין, מספר התושבים בשנת 2022 הוא 19 אלף איש. ולכן התוכנית הכוללנית של בית שאן היא 37 אלף איש בלבד. כמעט פי 2. כפר כנא בשנת 2022 – 24 אלף תושבים. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2065 תצמח כפר כנא ל-45 אלף איש. אבל התוכנית הכוללנית של כפר כנא היא ל-112 אלף איש פי 4.5 מגודל האוכלוסייה.
2+לצורך השוואה במגדל העמק גרים כ-27 אלף איש. התוכנית הכוללנית של מגדל העמק מגיעה ל-60 אלף איש בלבד. בסכנין בשנת 2015 גרו 29 אלף איש. בשנת 2022 – 31 אלף. לפי הלמ"ס ב-2065 יהיו בסכנין 61 אלף איש. התכנית הכוללנית של סכנין היא ל-110 אלף איש.
התוכניות של הרשויות הערביות מתעלמות מאלמנט הצפיפות. בניגוד להוראות התכנון שדורשות לבנות על דונם אחד בהתאם לממוצע של תא משפחתי, הן בונות באופן שיטתי מתחת לרף הצפיפות.
המשמעות היא שמדינת ישראל נותנת לוועדה המקומית שכל הסמכויות בידיה, כלומר לרשויות כמו דיר אל אסד, כפר כנא וסכנין, להתפרס באופן בלתי מבוקר ולרוב באופן מופקר על מלוא המרחבים שברשותה. ומי שזוכר את אירועי שומר החומות יכול רק לתהות מה עלול לקרות כאשר ישובים ערבים יגיעו עד צירי תחבורה ראשיים.
חלק מהתוכניות שהוצגו כאן בכתבה כבר אושרו על ידי הוועדות המחוזיות. מתוך 14 תוכניות מתאר ברשויות המקומיות הערביות – 6 אושרו ו-3 בתהליכי אישור. ישראל מאפשרת בנייה פרועה ולא הגיונית, ולא מדובר בהשתלטות לא חוקית על אדמות אלא באישור ובהיתר של פקידי מדינה שעוצמים את עיניהם לרווחה.
