בעקבות הצגת הדו״ח במועצת זכויות האדם של האו”ם בז’נבה הקובע כי חטיפות מהוות עינוי הן לחטופים והן למשפחותיהם – ומשפחות החטופים צריכות להיות מוכרות כקורבנות עינויים, בני משפחותיהם של נמרוד כהן, עמרי מירן ואלקנה בוחבוט נפגשו היום (רביעי) עם הנציב העליון של האו”ם לזכויות אדם.
הדו"ח קבע כי בשל ההתעללות הפסיכולוגית שהמשפחות עוברות בעקבות החטיפה והיעדר מידע על יקיריהן, הן צריכות להיות מוכרות כקורבנות עינויים. היום המשפחות השתתפו באירוע באו"ם שאורגן על ידי מטה משפחות החטופים בשיתוף עם הארגון הבינלאומי של עו״ד ומשפטנים יהודים (IJL) ונתמך על ידי ממשלת גרמניה.
1+לישי לביא מירן, אשתו של עמרי מירן שמוחזק בשבי החמאס חשפה את הקשיים שהיא ובנותיה עוברות מדי יום: ״לצערי גם אחרי 515 ימים לא אני ולא בנותיי מצליחות לעבד ולטפל את אשר קרה באותו היום. ההשלכות רק של אותו היום הן כה רבות היום וכמובן להמשך אבל אנחנו עדיין באותו היום, אנחנו עדיין בנות ערובה כי עמרי עדיין לא הוחזר אלינו".
"כשאני קמה בבוקר אני קמה לשלוש שאלות: 1. למה אבא עדיין בעזה? 2. מתי אבא עמרי יחזור מעזה? 3. אמא – הצלחת להחזיר את אבא מעזה? ילדות שראו ועוברות יום יום חוסר וודאות מוחלט לגבי האדם היקר להן מכל – אבא שלהן. חרדות הנטישה של שתיהן מורגשות בכל רגע ורגע".
We must not forget the horrific moments of October 7th, the day Omri Miran was abducted into Gaza.
When Hamas attacked and fired missiles at 6:29 a.m., Lishay and Omri Miran from Kibbutz Nahal Oz were not concerned. They were used to this unbelievable routine of rockets. Omri… pic.twitter.com/LyZvW6h8mV
— Bring Them Home Now (@bringhomenow) October 13, 2024
לישי פנתה ישירות לחברי האו"ם: "צריכה שאתם תשמיעו בקול ברור שלא משתמע לשני פנים: אבא עמרי חייב להשתחרר משבי חמאס לרוני ועלמא. אני מבקשת מכם להשמיע את קולכם, לשים לנגד עינכם באמת טובת הילדות שלי ואת זכויותיהן הבסיסיות ולעזור לנו להחזיר את אבא עמרי ואת כל האבות אלינו".
ארבעה אבות עדיין מוחזקים בחיים בשבי חמאס: עמרי מירן, דוד קוניו, אלקנה בוחבוט ומקסים הרקין. לצידם, אחד עשר אבות חללים נמצאים בשבי ללא יכולת לתת לילדים שלהם לסגור מעגל.
רבקה בוחבוט, אשתו של אלקנה בוחבוט העלתה בפני האו"ם את ההתעללות שהגברים עוברים מדי יום: "הם אזוקים חודשים, מבודדים לחלוטין, סובלים מרעב. הם כלואים בתנאים אכזריים, נשללים מהזכויות הבסיסיות ביותר שלהם, הופכים לצללים של עצמם — גופות חיות שמתקשות לשרוד. כל מי שיש לו מצפון, כל מי שמאמין בצדק ובאנושיות, חייב לשאול את עצמו: איך זה ייתכן שאנו, כחברה עולמית, מאפשרים לזה לקרות?"
1+בתוך כך, רבקה ציינה את האמנות הבינלאומיות שקובעות בבירור כי לכל ילד יש את הזכות לחיים, להתפתחות ראויה, לאהבה ולמשפחה: "הפרדה בכפייה של ילדים מהוריהם היא לא רק אסון רגשי — זו פשע מוסרי ומשפטי. כל יום שעובר מבלי שהילדים האלה שומעים את קול אביהם, מרגישים את נגיעתו או מקבלים את חיבוקו, הוא יום של נזק בלתי הפיך".
"ולכם, ילדים היקרים שלנו, אני מבטיחה: לא נשתוק. נלחם כך שתוכלו לחיות בעולם שבו אביכם יהיה לצידכם, מחבק אתכם, מלטף את שיערכם, מספר לכם סיפור לפני השינה. עולם שבו לא תצטרכו לשאול יותר, "איפה אבא?"—כי הוא יהיה כאן, איתכם, בדיוק במקום שהוא שייך לו".
