אחד הביטויים הנדושים של השנה וחצי האחרונות הוא "רכבת הרים רגשית", שכוונתו הוא שאנו מצויים בטלטלות קיצוניות – ניצחונות במלחמה מצד אחד, חללים מצד שני; שחרור חטופים מצד אחד, פיגועי טרור מצד שני. למרות הנכונות של הנתונים, משודרת כאן עמדה של חוסר יציבות נפשית.
למרות האירועים שאנו מתמודדים איתם חדשים לבקרים – ישנה לחיינו מסגרת מאד יציבה, קוראים לה אמונה באלוקים; אמונה שהמציאות, על זעזועיה, מובילה בסופו של דבר לכיוון חיובי. "סערת קורל" שהתבררה, כמו תמיד, כפייק סערה – יכולה להזכיר לנו את הקורונה בזמנו; את ניסיון המרד של האנרכיסטים וכן, גם את מלחמת חרבות ברזל שאנו עדיין בתוכה. עוברים את הכל!
בכל המקרים הללו ישנו פער בין הדמיון והרעש התקשורתי לבין המציאות. המציאות היציבה היא שעם ישראל מנצח את אויביו; המציאות הכלכלית והביטחונית שלנו משתפרת; השמרנות בעולם עושה קאמבק, הדמוגרפיה והתרבות היהודית הולכות וגדלות בשקט ובבטחה.
ההפנמה שלאמיתו של דבר אנו מצויים ב"רכבת מישורים רגשית" מאפשרת לנו להתכונן מבחינה נפשית לקראת הבאות: העסקה עומדת להסתיים, המחיר ישולם בריבית דריבית – אבל הלחימה תתחדש באופן זה או אחר, ואנחנו ננצח, כמו תמיד. הרע יעבור, הטוב יתגבר, בעזרת ה'.
