התצפיתנית אגם ברגר, שנחטפה ב-7 באוקטובר ממוצב נחל עוז, חשפה פרטים על התקופה הקשה שעברה בשבי בריאיון לכאן רשת ב' אצל קרן נויבך. היא סיפרה על השובים שלה, על התהיות בנוגע למחדל, על הראיונות ברדיו שחיזקו אותה ועל בוקר השחרור: "אמרתי לשובה שלי שאני ‘אחרונה חביבה’ והוא הבין עברית. לא ישנתי בלילה מרוב התרגשות".
יחד עם לירי אלבג, ששהתה עמה, הן מצאו נחמה בהאזנה לרדיו, דבר שנתן להן כוח רב, אך לאחר שחולצו ארבעה חטופים – שלומי זיו, אנדריי קוזלוב, אלמוג מאיר ג’אן ונועה ארגמני – המצב השתנה. "זה סגר לנו את האופציה לרדיו, לקחו אותו”, סיפרה אגם.
4+היא שיתפה עד כמה חיזקו אותן הריאיונות עם משפחות החטופים ששודרו בתקשורת: "זה לא אשמתם של אף אחד שהם נחטפו, צריכים לדעת שנלחמים עלינו", אמרה. "זה כמו להגיד שהחיים שלנו לא שווים מספיק. מצד שני, שמענו אנשים שאומרים שאפשר לשלם את המחיר הזה – זה חיזק אותנו".
לצד רגעי התקווה, היו גם תקופות של ייאוש: "תמיד השתדלתי להרגיש שבסוף נצא. חיכיתי לצאת לפני בר המצווה של אחי. כשלא השתחררתי, זה היה קשה", הודתה בכאב.
4+החפצים שהשאיר צה"ל בשטח ואלו שחיזקו אותה בשבי
בחודש ינואר 2024, נחשפו אגם ולירי על ידי שוביהם לחפצים שהשאיר צה”ל בשטח, בהם מפות, אך הן לא סייעו לשובים להשתמש בהן. בנוסף, קיבלו סידורי תפילה ועיתון, שהביא עמו מידע משמעותי: "זה נתן תשובות לכמה שאלות שנותרו לא פתורות" שיתפה.
אחד הדברים שהעסיקו אותן במיוחד היה חוסר הידע לגבי האירועים של 7 באוקטובר: "לא ידענו מה קרה ב-7 באוקטובר, איך לא ראו את זה. זה הציק לנו מאוד. דרך העיתון הצלחנו להבין. היה ריאיון עם גיורא איילנד שהוא חזה את הדברים לפני כן וגם עודכנו שעידן עמדי נפצע, זה היה כמו דרישת שלום מהבית".
4+יחס השובים – השתנה מתקופה לתקופה
על ההתנהלות של שוביהן, סיפרה כי היחס השתנה בהתאם לתקופות ולזהות השובים: "היו כאלו שהיו איתנו הרבה זמן, אבל אז התחלפו. זה היה מאוד תלוי בתקופה. גם כשנהגו אלינו טוב, היו רבים איתנו על דברים קטנים והעירו לנו".
השעון
כבר מהחודש הראשון לשבי, היה להן שעון שהציג תאריך, דבר שסייע להן להבין את נקודת הזמן בה הן נמצאות: "בהתחלה היינו עם רומי גונן והיא הייתה צריכה לקחת אנטיביוטיקה, אז נתנו לה שעון שתדע מתי לקחת אותו – והוא נשאר אצלנו". בחודשיים האחרונים לשבי, השעון נלקח מהן. “אם לא ידענו אז ניסינו לשאול".
4+התקווה לשחרור
ברגעים האחרונים לפני שחרורה, החטופות הבינו שהתקיימו שיחות על עסקה, אך לא היו בטוחות שהיא אכן תצא לפועל. אגם מספרת כי יום אחד הן שמעו יריות באוויר, מבלי להבין את משמעותן. ואז, ב-24 בינואר, לירי נקראה לצלם סרטון: "היא הלכה ולא ידעתי אם היא יוצאת הביתה, לבסוף היא שוחררה".
לאחר מכן, נותרה אגם לבד: "אמרתי לעצמי שאני כאן לבד, אחרי שנה וחצי. שאלתי את עצמי ‘יש הפסקת אש? אני הולכת הביתה?’ האמנתי, אבל זה בא בהפתעה שעוד יומיים אני בבית, זה מוזר. חשבתי שזה יקח עוד חודש. שמחתי, אמרתי לשובה שלי שאני ‘אחרונה חביבה’ והוא הבין עברית. לא ישנתי בלילה מרוב התרגשות".
ביום השחרור, השובים הלבישו את אגם בחיג’אב מעל למדים שלה ולא הרשו לה לקחת עמה שום חפץ אישי: "לי וללירי יש מחברות עם ציורים וברכות ליום הולדת ולא נתנו לנו לקחת את זה. לא נתנו לנו לקחת שום דבר".
4+מחדל נחל עוז
ביחס למה שקרה במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר, הדגישה אגם כי החקירה בנושא חייבת להתבצע עד תום: "יש דברים שאני יודעת ושמעתי שיש דברים גרועים יותר". היא אמרה כי החקירה לא צריכה להיות רק למענה: "חשוב שהכול יתוחקר, לא רק בשבילי אלא בשביל מי שנתן את חייו באותו היום וכדי שמי שצריך לשלם על מעשיו – ישלם".
את הריאיון סיימה אגם במסר ברור: "אל תעצרו עד החטוף האחרון! גם החיים וגם החללים צריכים לבוא לקבורה. כל משפחה צריכה לסגור את המעגל הזה".
