בוקר טעון עובר על משפחת ליפשיץ, כאשר גופתו של אב המשפחה עודד, ממקימי קיבוץ ניר עוז, שנחטף ב-7 באוקטובר ונרצח בשבי חמאס, צפויה לשוב היום (חמישי) לישראל. בנו, יזהר ליפשיץ, נפרד מאביו בריאיון כואב למגי טביבי, בו תיאר את הדרך הקשה שעברה המשפחה מאותה שבת ארורה בה נחטפו אביו ואימו מביתם.
"זה בוקר קשה מאוד ברמה האישית", סיפר יזהר. "אבל עם ישראל מחזיר את השבויים, גם אם חלקם כבר לא בחיים. אני מקווה לראות ביום שבת עוד אנשים חיים שחוזרים למשפחותיהם. זו נחמה קטנה בתוך הכאב הגדול".
לדבריו, לאורך תקופת השבי כמעט ולא התקבלו סימנים על מצבו של אביו, למעט מידע שהגיע מאחת החטופות ששוחררה מוקדם יותר בעסקאות. "היא סיפרה לנו שאבא היה איתה בדירה בח'אן יונס, שהוא היה חולה ופצוע – הוא נורה בידיים בזמן החטיפה ונפגע במהלך ההובלה לעזה. אבל מאז לא ידענו עליו כלום", אמר.
לחם בארבע מלחמות, הקים את ניר עוז: סיפורו של עודד ליפשיץ
עם זאת, המשפחה המשיכה להחזיק בתקווה, למרות שהמציאות הייתה קשה. "אלפי אנשים התפללו בשביל אבא, מכל הזרמים ומכל הארץ. אתה תמיד רוצה להאמין שיהיה נס, אבל באיזשהו שלב אתה גם ריאלי – הסיכוי שלו לשרוד במצבו הפיזי, בלי טיפול רפואי, היה אפסי", הוסיף.
"אמא שלי אישה חזקה, אבל היא לבד"
יוכבד ליפשיץ, אשתו של עודד, שוחררה מהשבי לאחר 17 ימים אך מאז היא מתמודדת לבדה עם המציאות הכואבת. "היא אישה חזקה", אמר יזהר. "היא ואבא שלי הקימו את הקיבוץ הזה כשהוא היה רק אוהלים וחול. עכשיו היא לבד, וזה כואב מאוד. היא לא מדברת הרבה, אבל היא שמחה שלפחות מחזירים שבויים הביתה".
"הקיבוץ שהיה סמל – הפך לזירת טרגדיה"
עודד ליפשיץ היה ממייסדי קיבוץ ניר עוז, ונלחם לאורך חייו למען ביטחון ושלום. "אבא האמין שהקיבוץ הזה יהיה מקום בטוח לעם היהודי", סיפר יזהר. "הוא היה אדם אידיאליסט, נלחם למען צדק חברתי, דאג למיעוטים, רצה להפוך את ישראל למקום טוב יותר. והיום – הקיבוץ הפך לסמל לטרגדיה".
בנו מדגיש כי עבור אביו, חטיפתו לא הייתה רק טרגדיה אישית, אלא גם שבר אידיאולוגי. "החזון של אבא שלי התרסק", אמר בכאב. "הוא האמין שאפשר לבנות כאן חיים בטוחים, אבל בסוף לא היה מי שיגן עליו. כשהוא נחטף, אף אחד לא היה שם להציל אותו. זה שבר את כל מה שהוא האמין בו".
כך יתבצע הליך הזיהוי של החטופים החללים בהגעתם לישראל
יזהר ליפשיץ מסיים את דבריו בקריאה ברורה: "גם כשהפעימה הזו מסתיימת, המאבק לא נגמר. אנשים שלנו עדיין נמצאים במנהרות, קשורים, מורעבים. הם לא רק החטופים של המשפחות שלהם – הם של כולנו. החובה שלנו היא להחזיר את כולם הביתה, גם אם זה כרוך בכאב גדול. זו המשימה שלנו, זו האחריות המוסרית של כל עם ישראל".
