הכל מתחיל כמובן במלחמה הקרה. הסובייטים הפעילו מבצעי השפעה במערב, וגם האמריקאים. הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי, USAID, נוסדה על ידי הנשיא ג'ון קנדי ב-3 בנובמבר 1961. משימתה של הסוכנות, לצד ה-CIA, הייתה לקדם ממשל דמוקרטי, פיתוח כלכלי ועזרה הומניטרית במדינות מתפתחות.
בתהליך שנמשך למעלה מ-25 שנה, ועל רקע הקיטוב הפוליטי בארצות הברית והליכת המפלגה הדמוקרטית הרחק הרחק למחוזות שמאל, פנה גם הארגון לשם. על פי המסמכים שפורסמו בארצות הברית על ידי המשרד לפיקוח על היעילות הממשלתית, שהוקם אגב בזמן אובמה וקיבל חיים חדשים על ידי ילנד מאסק והנשיא טראמפ, גדלו תקציבי הארגון באופן מעריכי, והוסרו החסמים הבירוקרטיים. כסף אמריקאי עבר ישירות לידי ארגונים הקשורים גם לחמאס, גם לרש"פ, וגם לארגונים שקשורים לשמאל הישראלי.

האמריקאים באמצעות ה-USAID ניסו לבצע בישראל פרויקט הנדסה חברתית ארוך טווח, כשהם מממנים גם לבקשת גורמים ישראליים מאמצים אדירים להדחת ראש הממשלה נתניהו, שנחשב בעיניהם כחסם העיקרי לתהליך השלום עוד מאז ימי אובמה.
העברת הכספים דרך USAID אפשרה לממשל האמריקאי לחיות במרחב ההכחשה, ולהסיר מעצמו אחריות כוללת לנושא. קחו לדוגמה את עמותת עתיד, כחול לבן, ממובילות המחאה. הם קיבלו תרומות מעמותות אמריקאיות אחרות. אלו קיבלו כספים מהממשל האמריקאי דרך עמותות צינור, כמו קרן טייד.

כלומר, אין אף פעם כסף צבוע שעובר ואפשר לבוא ולהכריז, היי, הנה כסף ממשלתי אמריקאי. מה שרואים זה אוקיינוס אדיר של כספי ציבור, מאות מיליארדי דולרים, שזורם כמו בדלתת הנילוס, לנחלים, פלגים, אשדים וכו' וכו', של שמאל כזה או אחר לגווניו.
עכשיו, מי היא סמנתה פאוור שעומדת בראש הסוכנות, ומה היא חושבת על הסכסוך שלנו? את זה היא אמרה בשנת 2002, שיא פיגועי אדמים נגדנו: "אני כן חושבת, שבמובן הזה שני המנהיגים הפוליטיים מתנהגים בחוסר אחריות בצורה מחרידה, ולמרבה הצער זה כן דורש התערבות חיצונית".

פאוור שאחר כך הפכה לשגרירת ארה"ב באו"ם, קראה לממשלת ארה"ב לייצר הסכם שלום בין ישראל לפלשתינים בכוח. את ישראל היא האשימה ברצח עם. על פי גברת פאוור, כידוני הצבא האמריקאי היו אמורים להיות מופנים כלפי ישראל. אז תודה, אילן. תודה, טראמפ.
