500 ימים חלפו מאז חמאס פתח במתקפה חסרת תקדים נגד תושבי מדינת ישראל, והביא להרג של כ-1,200 בני אדם, ולחטיפה של 251. מאז, חלפו כמעט 17 חודשים ומרבית החטופים שבו הביתה, למרבה הצער חלקם כבר לא היו בין החיים.
מה לא עברנו מאז? סדר היום של החברה הישראלית כולה השתנה לחלוטין. מהתעסקות בלתי פוסקת ברפורמה המשפטית, עברנו לימים ארוכים של הלם מוחלט, של כאב, דיכאון ובעיקר הרבה חוסר ודאות. במשך חודשים ארוכים החברה הישראלית ניסתה לעשות מאמצים לאחות את הקרעים, אך בחלוף הימים התברר לה שאפילו אסון לאומי בסדר גודל של השבעה באוקטובר לא הצליח להביא לאחדות המיוחלת.

ועדיין, המראות בשבועות האחרונים מצליחים מדי שבת לגרום לכולם כמה רגעים של אושר, של אחדות, רגעים של אסקפיזם טהור – שבמהלכם עם ישראל כולו מאוחד ומרוגש סביב חזרתם של החטופים. אלו מראות שמעניקות לנו, העם היהודי, זה שבניגוד לאויביו מקדש את החיים, תחושת ניצחון. הבנה שבסוף, האור גובר על החושך – וכל חטוף וחטופה שחוזרים הביתה הם נקודה של אור שמאירה את החושך הטרוריסטי-אסלאמיסטי.

אפילו מתנגדי העסקה הבולטים ביותר, חלקם כאן בערוץ הזה, שמחים וגאים בחזרתם של החטופים. ההתלהבות מחזרתם מעידה יותר מכל כי בסופו של דבר, למרות הדעות החלוקות – המטרה המשותפת של כולנו היא לראות את אחינו ואחיותינו הנמצאים בצרה ובשביה, חוזרים הביתה אל חיק משפחותיהם.

גם אם יש כאלו המאמינים בדרכים שונות להשבתם הביתה – אין זה אומר שהם לא שמחים בשמחת השבים כשהם עוברים את התהליך המסורבל והמצער בתוך הרצועה, ולאחר מכן עוברים אחר כבוד לידיהם הבטוחות של כוחותינו – ומיד לאחר מכן לזרועותיהם הפתוחות לרווחה של בני משפחותיהם.

בעזה נשארו נכון לכתיבת שורות אלה 73 חטופים, חלקם כבר לא בין החיים. אין ספק שצריך לעשות הכל, לא כקלישאה, כדי להשיבם הביתה, ובמקביל לוודא שעם הנצח לא יעמוד יותר בפני כל דבר שעלול להזכיר את השואה, בכל היקף שהוא.

למרות הדעות השליליות והביקורתיות של חלק נרחב בעם נגד המחאות להשבת החטופים, אין ספק שלפחות המשפחות שמנהלות את המאבק הזה בגבורה – רק רוצות לראות את יקיריהן חוזרים הביתה. אין ספק כי אין להם כל כוונה רעה, ואין בכוונתם לייקר את המחיר של בניהם ובנותיהם בעיני חמאס.

באותה המידה, אין ספק כי אלו הסבורים שהמחאות עשויות לפגוע במאמצים להשבת החטופים, מדברים גם הם מעמקי ליבם ומתוך אמונה שהדרך להשיבם עשויה הייתה להיות פשוטה יותר בלי הלחץ האטומי (והמובן לגמרי) של המשפחות. כך או כך, כולנו תקווה שבמספר העגול הבא – ואפילו הרבה לפניו, נזכה לראות את כל חטופינו שבים הביתה ואת ארגון הטרור הרצחני חמאס מכופף על ברכיו, כנוע ומרוסק לחלוטין, עד סוף כל הדורות.
