זאת הייתה התפתחות לא צפויה. קטאר, מדינה תומכת טרור שמממנת את חמאס ומפעילה את ערוץ התקשורת אל-ג'זירה, מדינה שרה"מ נתניהו עצמו הודה שהיא מתססיה את העולם הערבי והמוסלמי, כולל את סעודיה, קיבלה לפי פרסומים שונים שירותי ייעוץ לכאורה מדוברו הצבאי של נתניהו, אלי פלדשטיין.
לשכת רה"מ נתניהו דוחה בתוקף את הפרסומים בנושא, וטוענת כי "כל הקמפיין בעניין קטר הוא פייק ניוז מוחלט וניסיון שקוף להנדס תודעה". לדבריה, "כמו שהשקר המכוער בעניין הצוללות טבע בים, כך גם יקרה לשקר הנבזי בעניין קטאר".
התפתחויות נוספות צפויות בפרשה בקרוב, כאשר לא מן הנמנע כי תפתח חקירה פלילית נוספת. כפי שניתן לראות, בלשכת רה"מ כבר מצפים לחקירה כזאת – ומבצעים כבר השוואות בין החשדות לבין פרשת הצוללות שנחקרה גם היא והסתיימה בלא כלום.
לפי הדיווח, שפורסם לראשונה בערוץ 12, דוברו הצבאי של נתניהו – הלא הוא אלי פלדשטיין – נחשד במתן שירותי ייעוץ לקטאר במטרה לקדם את תדמיתה בישראל בנושא המגעים להחזרת החטופים. לפי הפרסום, פלדשטיין העניק את שירותיו באמצעות חברה בינלאומית במימון קטארי.
במהלך פעילותו, ניהל פלדשטיין שיחות עם מספר עיתונאים, בהן הדגיש את תרומתה החיובית של קטאר במגעים. לפי אחד העיתונאים, הדברים חזרו על עצמם בכמה שיחות, והיו בהם תיאורים חוזרים של מעורבות קטאר במאמצים. החברה הבינלאומית שהעסיקה את פלדשטיין פעלה לקדם את הקשר בין משפחות החטופים לבין הגורמים הקטארים. הקשר בוטל לאחר שהתפוצצה פרשת המסמכים המסווגים.
מוקדם יותר היום (שישי), נגד המילואים החשוד בפרשת המסמכים המסווגים, ארי רוזנפלד, הגיש מכתב התראה באמצעות עורכי דינו לעוה"ד מיכה פטמן, לאחר שהאחרון טען כי העביר לאלי פלדשטיין מסמך סודי על קטאר, בזמן שפלדשטיין עבר לפי הפרסומים עבורה.
לטענתו של רוזנפלד, פטמן טען מיוזמתו כי "המסמכים החסויים שהועברו כוללים מסמך המכיל מידע סודי הנוגע למדינת קטאר. זאת ועוד, הגדת לעשות ואישרת כי דבריך נכונים במאה אחוזים וכי אתה מכיר את המידע הכתוב במסמך". לדבריו, "הדברים שנמסרו שגויים בתכלית, אינם אמת – ואינם נתמכים בחומר החקירה או במסמך אחר וכן לא בכתב האישום. מרשינו לא מסר לפלדשטיין מעולם מסמך ובו מידע סודי על מדינת קטאר".
כאמור, בעקבות ההתפתחויות הללו, לא מן הנמנע כי תפתח חקירה פלילית נוספת במעורבותם של פלדשטיין ורוזנפלד, שתכלול כנראה גם גורמים נוספים בלשכת ראש הממשלה. זאת במקביל למאמצים להשבת החטופים ולהצהרות נתניהו על ניצחון מוחלט, מיטוט חמאס ומימוש החזון המדיני של טראמפ עבור הרצועה.
משכינת שלום? המשחק הכפול של קטאר – שמתאפשר על ידי ישראל
בריאיון בסוף השבוע האחרון לעכשיו 14, רה"מ נתניהו התייחס להשתתפותה של קטאר במו"מ לצורך סיום הלחימה והשבת החטופים. הוא הביע אי שביעות רצון מכך, הודה שכרגע היה מעדיף להשתמש בשירותיה כדי להשיג מה שאפשר להשיג מבחינת החטופים – והדגיש: "אי אפשר להתעלם מכך שקטאר מפעילה את אל-ג'זירה, היא מתסיסה את כל העולם הערבי, את כל העולם המוסלמי, כולל את סעודיה".
נתניהו מכיר בכך שקטאר, על אף "השירותים" שהיא כביכול מעניקה לשני הצדדים לצורך סיום הלחימה, היא מדינה שמפעילה ערוץ תקשורת עוין ואנטי-ישראלי, שבפעולותיה מביאה לתסיסה נגדנו בעולם הערבי, ואפילו את סעודיה – איתה ישראל הייתה קרובה להסכם נורמליזציה.
אחת הטענות הבולטות נגד קטאר, שהוזכרה למשל במאמר בעיתון ה-JP, היא ניסיונותיה לנצל את המלחמה והמתיחות הביטחונית במזרח התיכון כדי להתקרב למערב ולשפר את תדמיתה בעיני העולם. אותה מדינה שלא טרחה לגנות את טבח השבעה באוקטובר, קוצרת רווחים – וממנה את עצמה להיות "המשיח" שיביא לשחרור הישראלים.
מתן אפשרות לקטאר להמשיך ולשחק את תפקיד "משכינת השלום" במזרח התיכון מנרמל את פעילותה, ומאפשר לה להמשיך לנהוג כפי שנראה לה – כמו למשל לאפשר לקבוצות טרוריסטיות קיצוניות כמו "הטאליבן" וחמאס לנהל פעילות ממוסדת על אדמתה.
העובדות הן שבמשך חודשים ארוכים לא הצליחה קטאר להביא בקושי הישג משמעותי אחד, המלחמה נמשכה – והחטופים נשארו בשבי. לא ניתן להתעלם מהאפשרות לפיה אילו קטאר באמת הייתה מחפשת להשכין שלום ולא לקצור מחמאות ושבחים על פעילותה, היא הייתה מפעילה מכבשי לחץ על חמאס שיכריחו אותו להגיע לעסקה ולסיים את המלחמה.
בין הכלים בהם יכולה הייתה קטאר להשתמש כדי ללחוץ על חמאס – הקפאת חשבונות, הלאמת נכסים או הכנסת מנהיגים למאסר ממושך עד שיאפשרו לשחרר את החטופים. האפשרויות הללו נשמעות בדיוניות, והסיבה פשוטה – לכולם ברור שקטאר מצדדת יותר בחמאס, ועל כן לא הייתה פועלת בשום אופן בדרכים אלו כדי להביא לסיום המלחמה.
מה גם שסיום המלחמה בהקדם הוא ממש לא אחת ממטרותיה של קטאר. בסוף כל מה שחשוב לה הוא למרוח את הזמן במשבצת של משכינת השלום, גם אם זה אומר לאפשר למלחמה במזה"ת להמשיך ולהתקיים, ואת "המשחק הכפול" הזה מדינת ישראל מאפשרת בעצמה. השאלה – עד מתי?
