האם סיום השבי באמת מסמן את סוף הסיוט? זוהי שאלה שמעסיקה את משפחות החטופים, שמציאותן אחרי השחרור רחוקה מלהיות פשוטה. שלושת החטופים, סשה טרופנוב, שגיא חן דקל ויאיר הורן, ששוחררו משבי החמאס אתמול (שבת) חזרו אל משפחותיהם, אך החזרה מהווה רק את תחילתו של תהליך ריפוי ארוך ומורכב.
המשפחות מתמודדות עם טראומה משותפת, שכוללת לא רק את הזיכרונות הקשים, אלא גם את האתגרים הנלווים לאובדן, לפציעות גופניות ולתהליך ההסתגלות מחדש לחיים מחוץ לשבי. כיצד נראית ההתמודדות עם רגעי המפגש הראשונים, ואיך מתבצע הליווי של המשפחות בעזרת מערך התמיכה שנבנה במיוחד עבורן?
2+מערך תמיכה הוליסטי: כך פועל אגף חרבות ברזל ברווחה
לפני כשנה הוקם אגף חרבות ברזל במשרד הרווחה והביטחון החברתי, במטרה לתכלל את המענה לנפגעי המלחמה. "ההבנה הייתה שנדרש מערך תומך שרואה את הטיפול בצורה הוליסטית," מסבירה אור צוברי, מנהלת האגף. בתחילת הדרך, הוצמד עובד סוציאלי לכל משפחה של חטופים וכאלו שחזרו מהשבי. ההיערכות כוללת תמיכה מרגע השחרור ועד החזרה לקהילה, תוך התאמה אישית לצרכי כל משפחה.
חמישה שלבים בדרך הביתה: תהליך הקליטה
תהליך חזרת השבים מהשבי כולל חמישה שלבים. ראשית, מתבצעת הכנה למשפחה טרם הקליטה – מבררים מי הם רוצים שיהיה איתם ברגע לו הם מחכים מהשבעה באוקטובר, ומה היו רוצים לדעת ברמה הפרקטית והרגשית. השלב השני מתמקד ב-24 השעות הראשונות מאז הגעת החטופים לבית החולים, תקופה קריטית בתהליך. השלב השלישי כולל את השהות בבית החולים, והרביעי עוסק במעבר הביניים – ישנן משפחות שלא רוצות לחזור ישירות הביתה, ולהן מוצע מקום קרוב לבית החולים או אירוח אצל המשפחה המורחבת.
עופר קלדרון נפגש עם משפחתו | צילום: עומר מירון , לע"מ
ליווי ארוך טווח: תמיכה לאורך הדרך
השלב החמישי והמתמשך הוא הליווי ארוך הטווח של העובדים הסוציאליים המלווים את המשפחות. "הליווי נמשך ללא תאריך יעד כי הוא מצריך תמיכה הוליסטית, חומרית ורגשית", מדגישה צוברי. הסיוע ניתן בהתאם לצרכי המשפחות ובתיאום עם שאר המערכות, מתוך הבנה שתהליך ההחלמה הוא אישי ומורכב.
מתווים מותאמים אישית: ילדים, נשים וגברים
ישנם מתווים ייעודיים למי שחזר, עם התאמה לילדים, נשים וגברים לפי המאפיינים של האוכלוסייה. "יש הבדלים בתפיסות המגדריות ובמאפיינים המשפחתיים", מציינת צוברי. כשמדובר באבות למשל, נדרשת הכנה מיוחדת גם של הילדים והמשפחה. הכל מבוסס על הניסיון שנצבר בטיפול בטראומה ובשחרורים קודמים, תוך התייחסות לתרחישי פגיעות פיזיות ורגשיות.
2+רגעים קשים: כיצד מבשרים על אובדן לשבים
אחד האתגרים הקשים ביותר הוא הידיעה על אובדן למי ששב מהשבי. צוברי מסבירה כי הבשורה מגיעה בבית החולים עם צוות שנערך לכך, מבלי להמתין להתאוששות פיזית מלאה. "התפיסה היא שעדיף לדעת בצורה ישירה ומהירה כדי שהמידע לא יגיע באופן עקיף", היא מסבירה. מדובר ברגע מטלטל לכולם, ולכן ניתן דגש על ליווי של כל המעגלים – הקיבוץ, המשפחה, והחברה כולה.
קהילת השבים: "זר לא יבין זאת"
אחד הממצאים המעניינים הוא הצורך של רבים מהשבים להיפגש זה עם זה. "הוקמה עבורם קהילה והם נפגשים באופן סדיר יחסית, מתוך הבנה שזר לא יבין זאת", אומרת צוברי. המפגשים כוללים שבים מכל גווני האוכלוסייה ומכל הגילאים, אם כי יש כאלה שהמפגשים אינם מתאימים להם. "הערך המנחה הוא שהם יחליטו על החיים שלהם, ואנחנו רק מסייעים", מוסיפים באגף.
2+אלמנט הזמן: ההבדלים בין העסקאות
קיים הבדל משמעותי בין השבים בעסקאות השונות. "אלמנט הזמן משמעותי ברמת הפגיעה הפיזית והרגשית, והמצבים משתנים", מדגישה אור. יחד עם זאת, מה שבולט הוא התחושה המשותפת לרבים: "עד שכולם לא חוזרים, הם לא יכולים להשתקם רגשית ולחזור לשגרה. יש תחושת מחויבות להחזיר את כולם הביתה".
מבדידות לחברה: אתגר המעבר הפתאומי
המעבר הפתאומי מבדידות לחברה מהווה אתגר משמעותי. "חוויה טראומטית ללא חברה הופכת את ההתמודדות למורכבת יותר", מסבירה אור. מי שעבר את השבי ביחד חווה תחושת שותפות גורל, ויש לו עם מי לדבר על החוויות. צוותי התמיכה ממשיכים ללוות את השבים ומשפחותיהם לאורך זמן, תוך התאמת המענה לצרכים המשתנים.
