שר הביטחון ישראל כ"ץ, באמצעות המטה ללוחמה כלכלית בטרור, הודיע היום (שני) לכל הגורמים הפועלים במישרין או בעקיפין בהכנסת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה כי ניסיון להברחת טובין או העברת סחורה או ציוד שלא אושרו מראש לרצועת עזה מהווה עילה לתפיסה ולהחרמת הרכוש ששימש לניסיון ההברחה, עילה לתפיסה ולהחרמת המשאית שהובילה את הרכוש, וכן עילה להטלת סנקציות על הנהגים.
כמו כן, בהתאם להנחיות המטה ללוחמה כלכלית בטרור, גורמים אשר יימצאו מעורבים בהברחות עלולים להיכלל ברשימות סנקציות כלכליות ולהיות כפופים להגבלות פיננסיות מחמירות.
מאז החתימה על העסקה, מופצת דיסאינפורמציה בנוגע לכמות הסיוע ההומניטרי הנכנסת לרצועת עזה, כמו גם לגבי הביקורת על הליך הפיקוח והבידוק. בעוד הממשלה נמנעת מלחשוף את פרטי ההסכם המלא מסיבותיה שלה, ניתוח הנתונים חושף את המציאות בשטח – ומה באמת מתרחש במעברים.
כתבנו המדיני תמיר מורג דיווח כי אחת הטענות הבולטות גורסת כי ישראל מכניסה לרצועה יותר משאיות סיוע מכפי שהתחייבה בהסכם – 600 משאיות ביום. אולם בפועל, ההסכם אינו מחייב הכנסת כמות יומית של משאיות אלא קובע מכסה שבועית של 4,200 משאיות.
לדבריו, חישוב מהיר מחלק זאת ל-600 משאיות ביום בממוצע, אך בפועל קיימת שונות – ישנם ימים בהם נכנסות יותר משאיות, ובימים אחרים פחות. כך או כך, סך המשאיות הנכנסות לא חורג מהמספר השבועי שנקבע בהסכם.
