מירב לשם-גונן, אימה של רומי גונן ששבה במסגרת עסקה עם ארגון הטרור חמאס שיתפה הערב (ג') פוסט מרגש בעמוד הפייסבוק שלה ובו שיתפה את תחושותיה כשבועיים לאחר חזרת בתה אחרי 471 ימים בגיהינום של עזה.
1+מירב כתבה: "יש רגע בלידה, שזה עוד לא ממש קורה, אבל את כבר יודעת שזה הרגע של לפני שעוד רגע זה קורה. בשבוע שלפני תחילת השחרורים של הבנות (ואחרי זה הבנים) ככה בדיוק הרגשתי. ממש הרגשתי את הלידה מחדש שעומדת לקרות. והבנות התחילו לצאת. אושר בלבול, אף אחד עוד לא מוצא את תפקידו באירוע, הכל נראה רוב הזמן באופוריה, הכל חדש ואז מגיעה נפילה של המתח".
"נפילה כזו שאין לה באמת סיבות אמיתיות, אבל יש שחרור של החזקת המציאות. אחרי שהחזקנו את המציאות המתגשמת בכוחות הנפש, פתאום המציאות התגשמה והגוף גילה כמה הוא עייף. הגוף והנפש. פתאום לא בא לעשות כלום. לא בא לקום בבוקר, בא רק לשבת ולהאזין לרחשי החיים שבחדר ליד, החדר של רומי לשמוע את הצחוק, את השיחות, בלי לשמוע אפילו את המילים אלא רק את הקול. לשמוע את הטלפון מצלצל ולראות על הצג מופיע השם שלה, שם שלא הופיע על הצג שלנו במשך 15 חודשים ו-12 ימים ורק לבהות בפלא הזה, שהנה היא שוב כאן".
"אז עכשיו אני מתנודדת בין העייפות שנפלה עלי, השפעת שקפצה עלי ובין חוסר השקט נוכח העובדה שאני יודעת שהעבודה עוד לא הסתיימה. שהיא רחוקה מלהסתיים. שיש לנו עוד דרך ללכת ביחד, כדי שעוד אנשים ועוד אנשים יסללו ביחד את הדרך לעוד אנשים ועוד אנשים, לא רק להחזיר את כולם הביתה, שזו משימה אחת והיא קדושה ונעלה ויש לה הרבה פנים והרבה שיח אלא גם להילחם על מי אנחנו בתוך המדינה, לוודא שלא שוכחים לשמור על ביטחונם של כלל האזרחים שנמצאים בתוך תחומי המדינה".
"והתחושה היא של הרחבת מעגלי החיבור, הרחבת מעגלי החיבוק, הרחבת מעגלי התמיכה, הרחבת מעגלי ההבנה, שאנחנו באמת חיבור אחד, כאילו ישות אחת, ושהמשימה של כולנו היא ללמוד איך לטפח את הישות הזו, כדי שכל אחד ואחד מאיתנו יצא נישכר ממנה".
"מחר בבוקר ממשיך המסע, שכבר התחדש בשבוע האחרון ואחרי פגישות עם אנשי חזון ומפתח משמעותיים, מחר ניסע לעלי, לפגישה נוספת ואחריה מתחם התחנה בירושלים לדבר עם מי שחשוב לו הביחד ורוצה למצוא את הדרך לחיבור הזה לחיבוק הזה, לכח הזה של כולנו ביחד".
"אז אשים את המחלה בצד, את העייפות, אאזור כוחות ואמשיך להגיד את שיש לי על הלב. כי אמנם אני כבר לא אמא לחטופה, אלא אמא. חלק מהעם שלי. אחת מהרוב שפעם דמם והיום לא עוד. לא ימשיך להיות דומם אלא יגיד את דבריו את מילותיו כי הרוב הזה הוא אני, את, אתה, האחים שלנו, החברים שלנו וכשנתרגל לדבר, נתרגל להקשיב, נתרגל להבין אחד את השני טוב יותר זה יהפוך להרגל ופשטות ולא נצטרך עוד תעצומות נפש כדי שזה יצליח".
לסיום כתבה מירב לשם גונן: "וזה קרוב, ממש קרוב, רק לא לוותר – להאמין שזה אפשרי את רומי זה החזיר. רומי ועוד 15 אזרחים של מדינת ישראל ואולי זה גם התחיל לשמור, על תושבי איו"ש והר חברון, אולי החיבוק הזה הגיע גם אליהם והם יודעים גם כן, שכולנו איתם כולנו יחד. כי היחד שלנו חזק מכל אויב. מחר בוקר חדש".
1+