החיים של צמרת אמה של אדווה מרים בת ה-13 השתנו השבוע מן הקצה לקצה. בתה היחידה – אדווה, רק בת 13, שמה קץ לחייה בעקבות חרם שעברה בבית הספר בעיר מגוריה עכו.
החרם הקשה וההתעללות הקבועה שחוותה אדווה במשך שנים, גרמו לצמרת האמא להפוך לחברה הטובה של בתה, אך גם זה לא מספיק לילדה שמוחרמת מדי יום. צמרת האמא לא הרפתה. היא יוצאת למאבק חייה, להילחם לטובת בתה היחידה המוחרמת. היא מחייגת למורות, להנהלה, להורים ואפילו שולחת ממתקים עם בתה לבית הספר כדי לחלק לילדים, שאולי יועילו בטובם להתחבר אליה.
זה לא עוזר. החרם נמשך, ההתעללות לא פוסקת, ואדווה הקטנה והבודדה לא יודעת את נפשה מרוב כאב. היא פועלת מתוך תסכול וייאוש וגוזרת את שערות ראשה ״כדי להיראות כמו בן ואז אולי לא יציקו לה״. האמא מנסה לשמור על רוחה של אדווה בכל כוחה. אך ביום ראשון השבוע, באמצע הלילה, קורה הגרוע מכל.
מתוך "המהדורה המרכזית
השעה שלוש ושש דקות לפנות בוקר. הבית חשוך, כולם ישנים, רק אדווה ערה ובוכה על מר גורלה. היא מתקלחת, לובשת בגדים לבנים, לוחשת מספר מילים לצמרת האמא שכל כך אהבה, מתיישבת על חלון ביתה בקומה השישית וקופצת אל מותה.
אדווה מרים סיימה את חייה בצורה הכי קשה שאפשר לדמיין. ילדה יפה, אנרגטית עם שאיפות, שרק רצתה שיהיו לה חברים, אפילו חבר אחד. זה לא קרה. והחרם שעשו עליה חבריה גמר אותה מבפנים.
כעת האמא צמרת יוצאת למשימת חייה, וזה המסר שלה לכולנו – ״תהיו טובים. תפקחו עיניים. תשאלו את הילדים אם מישהו עובר חרם ותעודדו את כולם לשחק עם כולם״.
ממשרד החינוך נמסר: "משרד החינוך מביע צער עמוק על לכתה בטרם עת של התלמידה מעכו ושולח תנחומים כנים למשפחה. התלמידה לוותה על ידי הגורמים המקצועיים במשרד החינוך, והמשרד ממשיך ללוות את המשפחה בתקופה קשה זו. מפאת צנעת הפרט, לא ניתן להרחיב אודות הנסיבות. המשרד לומד את המקרה לעומק, ועד כה לא נמצא קשר בין האירוע הטרגי לבין חרם. במנותק מהאירוע, משרד החינוך מדגיש כי קיימת מדיניות של אפס סובלנות לחרמות במערכת החינוך. המשרד מזמין כל תלמיד המרגיש כי אין לו מענה לפנות למוקד משרד החינוך למניעת חרם ודחייה חברתית בטלפון 6312*".
