התמונות המקוממות של המונים מסתערים בח'אן יונס ומונעים את העברת ארבל יהוד וגדי מוזס לידי הצלב האדום לא משקפות את כל מה שקורה ברצועה. הרס, עיי חורבות, ושכונות שלמות שהפכו להריסות, אלה המראות שאיתן מסיימת רצועת עזה את המלחמה.
תנועה אדירה של פליטים, לפי ההערכות מעל מיליון, עוזבים עכשיו את דרום הרצועה, ונודדים בחזרה צפונה, לאורך הדרך מתפרסים מחבלי חמאס, הם עדיין בעלי הבית. הפליטים מגיעים לצפון ומגלים את מה שנותר מהבתים, הערים והשכונות שלהם.
תופעה נוספת היא עזתים שהגיעו לצפון הרצועה, גילו שלא יוכלו להישאר שם, פשוט כי הכל הרוס, ועכשיו חוזרים שוב דרומה. עזה וחמאס נפגעו מאד במלחמה, זה ברור. אבל מטרות המלחמה של השמדת יכולותיו הצבאיות של ארגון הטרור ומיטוט שלטונו ממש לא הושגו.
מאז החלה הפסקת האש מתבלטים אנשי המשטרה של חמאס. הם אחראים על החזרת השליטה של חמאס על האזרחים בעזה, ועכשיו הם גם מנהלים את המבצע להחזרת האזרחים לבתיהם. בעזה יש תושבים שזועמים על חמאס אחרי שהם רואים את כל ההרס, אבל עדיין, בשביל רבים בעזה, חמאס זה לא רק ארגון, אלא ממש דרך חיים, ולמרות כל מה שעבר על עזה הם ממשיכים להעריץ את חמאס.
מלחמת חרבות ברזל התחילה עם הרבה שמחה בעזה. הרצועה שהוציאה מתוכה מתקפת טרור רצחנית שילמה את המחיר. אך עדיין, גם אחרי המלחמה, ארגון הטרור חמאס חי ונושם למרבה הצער ברצועה.
