אל תקנו את זה: אצל הקיצוניים אין כל נכונות לפשרה | דעה

לפני כשנתיים, כשניכר המתח ביני לבין פורום המרצים למען היוריסטוקרטיה אף אם טרם עלה לכלל קרע מוחלט, ניגש אלי אחד המרצים ואמר לי שהגיע הזמן שנבצע את "רצח האב". "רצח האב" הוא מושג פסיכואנליטי שמשמעו התנתקות מסמכות מוחלטת ומעבר למבנים חברתיים דמוקרטיים יותר – במישור החברתי; או מעבר מילדות לבגרות ויצירת זהות נפרדת מ"האב" (תסביך אדיפוס) – בפסיכולוגיה האישית.

אותו מרצה התכוון לאהרן ברק כאל "האב", אבל הוא כמובן נעלם ואני נותרתי לבדי לבצע את "הרצח" (במובן המטפורי בלבד) הזה בעצמי.

אתמול אמר אהרן ברק שהוא מוכן לפשרות. אני מציע שלא לקנות את האמירה הזו. ברק מוכן לפשרות בהרבה דברים אבל לא בכל הנוגע לוועדה לבחירת שופטים. התפישה שלו היא כה קיצונית עד שבמאמר שהוא פרסם בכתב העת "משפט ועסקים" של אוניברסיטת רייכמן ימים ספורים לפני הדיון בעתירות בעניין הסבירות, הוא גיבש עמדה שלפיה לשופטים יש סמכות לפסול אפילו חוקה חדשה, של אסיפה מכוננת חדשה (בשם בדיקת "ההתאמה" לערכים היסודיים).

נשיא העליון בדימוס אהרן ברק קורא היום להגיע לפשרה מול השר יריב לוין שהצהיר השבוע שלא יכיר ביצחק עמית כנשיא העליון:

״משהגענו לשלב שהגענו אליו עכשיו, הדרך לצאת ממנו זו דרך של פשרה. אני איש של פשרות. אני מניח שזה בא לכם כהפתעה, שאתם רואים בי אקטיביסט שלא אכפת לו לא ימינה ולא שמאלה״ pic.twitter.com/ebPb1K2gSA

— אבישי גרינצייג (@avishaigrinzaig) January 28, 2025

ברק, ובהתאם לתיאורית "האליטה כמאפיה" – גם להקת המעודדות שלו, הדילרים של המאפיה מ'המכון הישראלי ליוריסטוקרטיה' ומ'פורום המרצים למען היוריסטוקרטיה' מוכנים להירצח על קידוש השם (כלומר, הכוח שלהם) אם הם יידרשו לוותר על הווטו שלהם בבחירת שופטים. ולכן 'פורום המרצים למען היוריסטוקרטיה' הזדרז יום לאחר שפרסמתי את מתווה שני השלישים שאיננו כולל וטו לשופטים, לפרסם מאמר באותו בלוג (אייקונס) ולזעוק על ביטול "הווטו". וגם בבית הנשיא היו אלו נציגי פורום המרצים היוריסטוקרטי והמכון הישראלי ליוריסטוקרטיה שהיטו את ההסכמות שאליהם הגענו עם פורום קהלת, בדיוק במקומות הקריטיים – הועדה לבחירת שופטים וסמכויות היועמשים. כי גם הם וגם האב הרוחני שלהם – ברק – יודעים היטב שיותר חשוב מ"מה" יש בחוקה, חשובה התשובה לשאלה "מי" מפרש את החוקה (שאלת כוח האדם Personnel).

עשר המכות ימשיכו לנחות על היוריסטוקרטים, עד שהם ישמיעו בקול ברור שהם מסכימים להחזיר לעם את הכוח לבחור את שופטיו (בהתאם למתווה סער לוין או למתווה שני השלישים). עד אז אני מציע לא להתרגש מקולות של נכונות ל"פשרה". כמו שהספקתי להכיר את החבר'ה האלה: אין אצלם כל נכונות לפשרה, ובוUדאי לא בסוגיית הוטו.

המכות ימשיכו לנחות על פרעה עד שהוא ישלח את עם ישראל מעבדות לחירות.