חיי משפחת קסאו התהפכו בן לילה לפני כ-11 חודשים כשהיימנוט בת התשע נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה. הילדה החייכנית והשובבה נראתה בפעם האחרונה כשחילקה פלאיירים של מועמד לבחירות במרכז הקליטה שבו התגוררה בצפת, ומאז אבדו עקבותיה.
באנצ'י אמה של היימנוט וירוס ביתה, שיתפו בריאיון מטלטל לדיגיטל עכשיו 14 על חוסר האונים, הלילות הארוכים ללא השינה והייסורים שלא מרפים לרגע: "זה מאוד קשה. כל דבר מזכיר לנו אותה – כשאנחנו אוכלים, כשאנחנו ישנים. אנחנו שואלים את עצמנו איפה היא, אם מישהו דואג לה, אם היא אוכלת, אם היא ישנה טוב".
צילום: יוגב עמרני
לפני הכול, הייתי רוצה לשמוע קצת על היימנוט. איזו ילדה היא?
"היימנוט היא ילדה טובה מאוד, חכמה ומרוצה, שאוהבת ספורט ומבינה הכול".
באנצ'י, עליתם לארץ לפני ארבע שנים. האמנתם שדבר כזה יכול לקרות לכם?
"בהתחלה ניסינו ללמוד את השפה, התרבות והאנשים. ניסינו להסתגל ולהכיר את הסביבה. חשבנו שנגדל את הילדים בשקט ונפרנס את המשפחה, אבל קרה משהו שלא שמעולם לא דמיינו שיקרה לנו".
מה את זוכרת מהיום שבו היא נעלמה?
"באותו יום היא הייתה בטיול וביקשה ממני להביא לה אוכל. דיברתי איתה ושאלתי איך היה בטיול. אחרי זה היא אמרה שהיא הולכת לשמור מקום ותחזור מהר – ופשוט נעלמה. חיכינו שבוע-שבועיים שימצאו אותה, ועברו כבר מעל עשרה חודשים מאז שהיא נעדרה".
בבוקר שלמחרת, המדריכה באולפנה של ירוס העירה אותה ב-6:00 בבוקר והפצירה בה לחזור הביתה. הנערה לא האמינה שכשתגיע למשפחתה, תתבשר בבשורה המרה: "חשבתי שזה קשור לאבא שלי, שהיה באתיופיה בזמן המלחמה, ולא העליתי בדעתי שזה קשור להיימנוט. אבל עדיין לא הצלחתי להאמין. זה לא נשמע לי הגיוני – איך ילדה בת 9 נעלמת ככה ממרכז קליטה?", סיפרה בדמעות.
איך הגבת כשגילית שהיא נעלמה?
"לקח לי כמה שבועות, ואפילו חודשים לעכל שהיא נעלמה. לא האמנתי ולא הצלחתי לקבל את זה. זה לא נראה לי הגיוני שילדה בת 9 פשוט תיעלם ככה".
משפחת קסאו לא העלתה בדעתה שיגיע יום הולדתה העשירי של היימנוט והיא עדיין לא תהיה לצידם. במקום לכבות יחד איתה את הנרות, לשיר לה ולהרים אותה על הכיסא, הם מצאו את עצמם באפריל האחרון מביטים בכאב על המיטה הריקה ומתפללים ללא הפסקה לשובה הביתה.
איך החיים שלכם נראים מאז?
באנצ'י: "החיים שלנו מאוד קשים מאז שהיא נעדרה. אנחנו עוברים הרבה דברים. כדי שהילדים לא ייפגעו מזה, אנחנו מנסים להראות שאנחנו חזקים וסופגים הכול".
ירוס: "אני הבכורה בבית, וההורים שלי לא דוברים את השפה, אז אני צריכה להיות שם בשבילם וללוות אותם. קשה לראות את ההורים שלך במצב כזה, כשאת מרגישה חסרת אונים ולא יכולה לעזור, זה שובר את הלב. אני תלמידת י"ב, ואני אמורה להתמקד בלימודים ובחיים שלי, אבל זה כמעט בלתי אפשרי. קשה לנסות ללמוד כשבראש את כל הזמן חושבת, נקרעת בין מה שקורה כאן למה שקורה שם. זה לא פשוט בכלל".
מה נותן לכם תקווה ומחזק אתכם בימים הקשים האלו?
"התקווה שלנו היא בורא עולם. המשטרה בהתחלה עבדה קשה, אבל עכשיו פחות. כבר התייאשנו מהם. אנחנו מחכים שבורא עולם ייתן לנו תשובה. היימנוט היא הבת שלו, ואנחנו יודעים שהוא שומר עליה. כל מה שקורה, אנחנו מאמינים שהוא לטובה, גם אם אנחנו לא מבינים".
3+ירוס, איפה לדעתך היימנוט נמצאת כרגע?
"בעיניי היא לא נעדרת – היא נחטפה. ילדה בת 9 לא יכולה ללכת לשום מקום לבד. מישהו חטף אותה. אין לנו שום כיוון או מידע על זה, אבל אנחנו בטוחים שהיא נחטפה".
מה המשטרה אומרת לכם?
"אפשר להגיד שהם לא עובדים בכלל. הם לא מעדכנים אותנו על מה שהם עושים, ואם אנחנו מעבירים להם מידע, הם לא בודקים אותו מיד. זה מאוד מתסכל. כבר התייאשנו מהם – הם לא נותנים לנו תשובות. יכול להיות שהם עובדים, אבל לא מספיק. זה לא הגיוני שבת 9 נעדרת מעל 11 חודשים במדינת ישראל ולא מוצאים שום דבר".
מה אתן חושבות שאפשר לעשות אחרת כדי למצוא אותה?
"איך ייתכן שבעזה מצליחים לאתר חטופים, אבל כאן, בשטח מדינת ישראל, לא מצליחים לגלות שום מידע על ילדה שנעלמה? זה פשוט לא נתפס. אנחנו חיים במדינה עם טכנולוגיה מתקדמת, מדינה שאמורה לדאוג לאזרחים ולילדים שלה. איך אני אמורה להרגיש בטוחה? איך אוכל לשחרר את אחותי הקטנה לשחק לבד בגן, כשיש בי חשש שזה עלול לקרות שוב?".
ירוס והיימנוט תיארו בגרון חנוק שבימים הראשונים להיעלמות בת ה-9, הייתה התגייסות רבה של התקשורת והאזרחים שדרשו לקבל תשובות וסייעו בחיפושיה, אך בחלוף הזמן – סיפורה הקשה ירד מסדר היום: "זה היה הדבר היחיד שנתן לנו כוח לקום בבוקר. אבל עכשיו, נראה שכבר שכחו אותה.
זה משהו שיכול לקרות בכל משפחה. אם לא נמצא אותה, איך הורים יכולים להרגיש ביטחון שילדיהם לא יהיו הבאים? אני לא רוצה שהיימנוט תישכח, כמו מקרים אחרים של נעדרים בצפת. אני פונה לציבור – אסור לנו לשכוח את היימנוט. חשוב לעשות כל מאמץ כדי למצוא אותה. אם יש לכם מידע, אפילו הקטן ביותר, אנא העבירו אותו למשטרה. כל פרט יכול להיות משמעותי ולעזור לנו".
3+אתן מרגישות שיש חוסר סיקור בתקשורת בגלל שאתם משפחה עולה חדשה אתיופיה?
"אם היימנוט הייתה בעלת צבע עור אחר זה לא היה לוקח מעל עשרה חודשים למצוא אותה. אנחנו לא מצפים מאנשים, אנחנו סומכים רק על הקב"ה – הוא היחיד שנותן לנו תקווה, אבל אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו ולהשקיע את כל המאמצים".
איך מצליחים להירדם בלילה כשלא יודעים איפה היא?
באנצ'י: "אני מעדיפה לא לישון בלילה, קשה לי להתעורר ולראות שהיא לא פה. כל בוקר אני משתוקקת לשמוע שמצאו אותה, לראות אותה לידי. אחרי שהילדים הולכים לישון, אני נשארת ערה וחושבת עליה".
ירוס: "זה מאוד קשה. כל דבר מזכיר לנו אותה – כשאנחנו אוכלים, כשאנחנו ישנים. אנחנו שואלים את עצמנו איפה היא, אם מישהו דואג לה, אם היא אוכלת, אם היא ישנה טוב, אם יש מישהו שמרגיע אותה כשהיא מפחדת. גם כשאני ישנה, המוח שלי ער. אנחנו כבר משתגעים מהאסון הזה".
3+אם היא הייתה שומעת אותנו עכשיו, מה הייתן רוצות להגיד לה?
"אנחנו מחכים לך, מחפשים אותך כל הזמן. שלא תחשבי לרגע שאנחנו לא מחפשים אותך. אנחנו מתגעגעים אלייך ורוצים שתחזרי כבר הביתה. אנחנו אוהבים אותך כל כך. את חסרה לנו מאוד – אין יום שאחים שלך לא שואלים איפה את. כולם כאן, מחכים לרגע שתשובי ונוכל לחבק אותך שוב. כל החברים שלך, כל מי שמכיר אותך, לא מפסיקים לחשוב עלייך ולחפש אותך. שמרי על עצמך איפה שאת נמצאת, ואנחנו לא נפסיק לחפש עד שנמצא אותך".
לסיום, איך אתן מדמיינות את הרגע שבו תיפגשו איתה?
ירוס: "אני לא אשחרר אותה מהחיבוק שלי. יש לי כל כך הרבה לספר לה על כל מה שקרה בזמן שהיא נעדרה".
באנצ'י: "קשה אפילו לדמיין את הרגע הזה. הדבר הראשון שאעשה הוא להודות לקב"ה שהחזיר לי את הילדה שלי. זה יהיה כמו ללדת אותה מחדש".
ממשטרת ישראל נמסר: "מיד עם קבלת דיווח אודות היעדרותה של היימנוט קסאו, החלו שוטרי משטרת ישראל לבצע פעולות איתור נרחבות לצד חקירה מתנהלת שכוללת מגוון שיטות ואמצעים. החל מראשית החקירה נציגי משפחתה של היימנוט מקבלים עדכונים קבועים על כיווני חקירה שנבדקים וכן על תוצאות כיווני חקירה שנבדקו בעבר".
