נושא הגירת תושבי עזה חזר לאחרונה לכותרות בעקבות יוזמתו של נשיא ארצות הברית לשעבר, דונלד טראמפ. במסגרת היוזמה נבחנות חלופות שונות, בהן מעבר פלשתינים למצרים ולירדן, ואף תוכנית פיילוט להעברת 100 אלף תושבים עזתים לאלבניה.
הצהרתו של הנשיא טראמפ מפתיעה ומעוררת סערה, אך עבור מי שמכיר את המציאות האזורית, מדובר במודל שכבר מוכר מהעבר. במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, כ-5 מיליון בני אדם עזבו את המדינה, כאשר למעלה ממיליון מהם הגיעו לירדן. גם במלחמה בתימן כ-2 מיליון אזרחים עזבו את מדינתם. מהלכים אלו התקבלו בעולם ונתפסו כצעדים הכרחיים. לנוכח זאת, קשה להבין מדוע פתרון דומה באמצעות הגירה אינו נשקל עבור בעיית עזה.
מתוך "ישראל הבוקר"
דבריו של הנשיא טראמפ צריכים לשמש נקודת מפנה בשיח המדיני. מדינת ישראל נותרה לכודה בתוך בועה של "הסכם השלום" והגישה המדינית שבה השמאל הישראלי מהווה גורם דומיננטי ומשפיע. עם זאת, חשוב לזכור שמצרים, כבר בתחילת המלחמה, סירבה לקלוט את ערביי עזה לשטחה, גם כאשר הוצגו לכך נימוקים הומניטריים.
ישראל צריכה להציב את סוגיית ההגירה בראש סדר העדיפויות שלה. יש מקום לשקול מהלכים משמעותיים כמו כיסוי חובותיה של מצרים, מהלך שעשוי לסייע ביצירת מציאות חדשה באזור. גם הממלכה ההאשמית, שרוב אוכלוסייתה אינה זוכה לייצוג אמיתי אלא נשלטת על ידי אליטה קטנה של שבטים בדואיים, עשויה להפוך לחלק מהפתרון.
** נערך על סמך דבריו של הפרשן הפוליטי יעקב ברדוגו בתוכנית "ישראל הבוקר", חדשות 14
