בימים האחרונים זעזע הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ את העולם כשהציע שמדינות כמו מצרים וירדן יקלטו מאות אלפים מערביי עזה במסגרת תוכנית הומניטארית. הצעה זו, שהוצגה כפתרון זמני לנוכח ההרס העצום ברצועה, לפני הכול מפריכה את טענת הפליטות אותה מטפח הנרטיב הפלשתיני ומציגה אותה במערומיה – לו באמת הייתם עם מדוכא השואף לחיים טובים יותר – אין שום סיבה שבעולם שתדחו את ההצעה של נשיא ארה"ב הטרי, היא בול בשבילכם!
אך כצפוי, הצעתו של טראמפ נדחתה על הסף על ידי העולם הערבי, בטענה שהיא מהווה ניסיון לדלל את האוכלוסייה הערבית בעזה ולהעביר את הבעיה לשכנותיה. מצרים שכבר מארחת כמאה אלף מערביי הרצועה הביעה התנגדות נחרצת להצעה, וטענה שהיא חוששת מהשלכות דמוגרפיות וביטחוניות של כניסת חמושים לשטחה. בעוד ירדן, שגם היא כבר מארחת מספר גדול של פליטים מעזה, התריעה מפני שינוי האיזון האתני והדמוגרפי במדינה.
1+זוהי מכבסת מילים לאמת הפשוטה – לא ניתן יד לסיום המאבק המזוין בצבא הישראלי, גם על חשבון חייהם ורווחתם של ערביי עזה. אבל שלא נטעה, ההחלטה על מימוש ואי מימוש התכנית לא תתקבל בוושינגטון אלא דווקא בירושלים. ולבושתנו ממשלת ישראל, לא ניצלה את ההזדמנות ההיסטורית ועדיין לא הגיבה רשמית להצעה.
אמנם גורמים בקואליציה כמו סמוטריץ תמכו ברעיון והגדיל לעשות ח"כ בן גביר שקרא למדינה לאמץ מערכתית את רעיון ההגירה מעזה כפתרון לבעיה הדמוגרפית והביטחונית בישראל. אולם רק דיבורים עד כה. לא זכינו למנהיגים אנשיי מעשה העשויים ללא חת עם ראייה היסטורית אסטרטגית.
1+אולי הממשלה בעצם כן הגיבה להצעה של טראמפ? פתיחת ציר נצרים, שאיפשרה לפליטים לחזור לבתיהם בצפון הרצועה היא אולי תשובה שלילית להצעת טראמפ בעצם עיגונה בהסכם עם החמאס, ומהווה קבורת חמור גם אם זמנית, לרעיון עידוד ההגירה.
