בעלי צנחן במילואים ומאות ימים ביליתי בחזית הפרטית שלי, בבית עם הילדות, אחרי לידה, בתפילות לניצחון ושהחיילים יחזרו הביתה לשלום. יש משהו אדיר בעוצמה הנשית שנותן כוח ללוחמים בשדה הקרב, שיודעים שיש משפחה חזקה מאחוריהם. ומה נותן את הכוח לאישה בבית, שחווה אתגרים לא קלים? הידיעה שהיא ובעלה שותפים במצווה אדירה מהתורה של עזרת ישראל מיד צר וירושת הארץ. אבל במלחמה הזאת, עניין שידוע מזמן סדק אצלי את השלימות הזו. התחדדה אצלי ההבנה שלוחמים שומרי מצוות בצה"ל צריכים להילחם בחזית נוספת, מלחמה פנימית קשה ומפרקת: ערבוב מואץ של לוחמות וחיילות בתוככי היחידות והגזרות המבצעיות, בצורה שפוגעת בכבוד הבסיסי של בני אדם בכלל ושומרי תורה בפרט. והכל מתוך אג'נדה ארוכת שנים של שילוב נשים בכל מחיר.
הפער הקיים ביחס לשומרי מצוות שכבר משרתים בצה"ל ומוסרים נפשם בשיעור גבוה – הוא בלתי נסבל וזקוק לתיקון עמוק ודחוף, וכל עוד זה לא נעשה, צה"ל שמלא וגדוש בשומרי מצוות, פשוט לא מותאם לאורח חיים תורני, כמו אדם שלובש בעל כורחו בגד שקטן עליו, הוא עושה זאת מצד ההכרח, אבל זה פשוט לא מתאים. ובמה מדובר – לינה משותפת של רופאות צבאיות, פרמדיקיות, מתעדות צבאיות, חיילות אספקה ומודיעין ועוד ב'איתורים' מבצעיים: מקרים אלו קורים בכל החטיבות המבצעיות, גולני, גבעתי, צנחנים ועוד. עדויות שהגיעו לידי נשות לוחמים למען קדושת המחנה של ארגון חותם, פורסמו בחלקם ומקרים דומים קורים גם בבסיסים פלוגתיים קטנים בגזרות בט"ש.
גם בשגרה עוד לפני המלחמה, אימוני מד"ס (ספורט) בהכשרה בהם רוב מערך הדרכת הכושר הוא נשי. אימונים אלו מבוצעים גם ללוחמים דתיים, אלא אם כן יש 'קבוצת לחץ' שמתנגדת (לדוגמא: מחלקת בני"ש אסרטיבית). בדומה לכך, גם תרגילי חבישה/אלונקות/פינוי פצועים בבסיסים מעורבים. לאחרונה הגיע אלינו מקרה במחנה 80 של טירונים שנדרשו לסחוב טירוניות. תלונות דומות מגיעות מקורס חובשים. בגזרות הבט"ש (ביטחון שוטף) ובתרגילים לוחמים משולבים עם נהגות האמר. לוחמים מדווחים על נסיעות ממושכות בבט"ש בגזרת יו"ש או המתנות ממושכות בתרגילים. הדבר מובנה בפעילות הצבאית ויוצר מצבים לא מתאימים. לוחם מילואים אמר לנו: "אני מתבייש לספר זאת לאשתי".
יש יחידות או חילות אשר שם ערבוב המינים כבר עבר את הקו הבלתי אפשרי כמו בחיל התותחנים ואיסוף קרבי. כזכור, איגוד ישיבות ההסדר הוציא מחילות אלו את תלמידי ההסדר, אך במילואים נותרו לוחמים רבים שמעידים על ערבוב בסוללות ואי-התחשבות בלוחמים דתיים שנאלצים לעזוב את היחידה. קיימים מקרים רבים של שיבוצי חיילים ביחידות מעורבות או בתהליכי ערבוב. אנו מקבלות דיווחים מאנשי מילואים ששירתו בעבר ביחידות כשרות, על שיבוצם ביחידות שאינן הולמות אורח חיים דתי בדגש על פיקוד העורף.
נוסף על כל אלה ישנו תהליך של כפיה להט"בית, במיוחד באגף המודיעין. פעילות יחידתית, כנסים, תכנים להט"בים במחשבים הצה"לים ובשומר המסך. כל זאת תוך שימוש במשאבי ותקציבי הצבא (זמן וכסף). בעיה כללית בצבא היא 'שילוב' טרנסג'נדרים עד כדי הכנסת חיילת המזדהה כגבר למגורי גברים, מה שהכריח חיילים לצאת מהמגורים וללון במועדון היחידה. כך קרה באוגדת עזה, מעט לפני מתקפת החמאס. מה הסיבה לתהליכים אלו? בראש ובראשונה אג'נדת הפרוגרס שהשתלטה על בכירי צה"ל בהובלת היוהל"ם. אך מעיון בפקודת 'השירות המשותף', שקודמה כחלק מתהליך שלם של טשטוש זהויות בצבא, ניכר כשל מובנה בתפיסה המוסרית והתרבותית בצה"ל, בניגוד לתפיסה היהודית וההלכתית:
הפקודה נקראת 'שירות משותף' ומתייחסת לשירות גברים ונשים יחד כאידיאל (כך עולה גם מסעיף 3 לפקודה). בעוד לנו כיהודים שומרי מצוות אין מטרה כזו וביחידות השדה בתנאים מסוימים היא אף נגד רוח התורה. המדהים הוא, שהכל באיצטלה של 'כבוד האדם' והימנעות מ'פגיעה ברגשות' (סעיף 6) המובילה בפועל לפגיעה בכבוד המינימלי של האדם הדתי, ברגשותיו וכמובן בקדושת המחנה. אפילו הגדרת מצב 'לבוש חשוף' בפקודה, ממנה זכאי החייל הדתי להימנע, איננה ההגדרה ההלכתית אלא הגדרת אגף כוח האדם, מה שגורם למשל למציאות של מדריכות בלבוש לא צנוע שמעבירות שיעורי ספורט לחיילים שומרי מצוות, בניגוד להלכה.
בכירי צה"ל גם הרשו לעצמם לערוך סלקציה בין מגזרים. הפקודה פוטרת לחלוטין חיילים במסלולי שירות חרדיים (סעיף 8) ומפלה באופן בוטה חיילים שומרי מצוות שאינם במסלולים אלה ואף לא יכולים להתגייס אליהם בגלל מכסות לציבור הדתי במסלולי שירות חרדים. ההלכה איננה חלק מהצביון הצבאי והחייל הדתי איננו חלק מהמערכת באופן מובנה. הפקודה פוטרת חייל דתי מפגיעה בהלכה, רק באופן שהוא 'זכאי לבקש' (סעיף 12), ולא כברירת מחדל מראש ובצורה מחייבת כפי שקיים במסלולי גיוס חרדים. בנוסף הפקודה מתייחסת רק לשלושה קווים אדומים של יחוד, מגע ולבוש חשוף, בעוד הבעיה קיימת גם במצבים של קלות ראש או ראיה (לדוגמא, הדרכת ספורט, הדרכת צניחה, נהגות האמר ועוד). אפילו הימנעות משירות במסגרת מעורבת אף היא תלויה בבקשת החייל ואיננה מובנית (סעיף 13) וראש אכ"א יכול לבטלה. בפועל הדבר מוביל כאמור לשיבוצי חיילים דתיים ביחידות מעורבות או לערבוב מסגרות בהוראת ראש אכ"א (סעיף 21) כפי שקרה למשל בבה"ד 1.
וכאן מגיע השיא. הפקודה (סעיף 15) מאפשרת לשבץ קצין או נגד ביחידה מעורבת, והחרגה משיבוץ זה תלויה בבקשת הקצין או הנגד התלויה באישור ראש אכ"א והמלצת הרבצ"ר. לנו הוסבר שקצין או נגד הם כבר משרתי המערכת ברמה 'ממלכתית' ולא יתכן שלא ישרתו ביחידות מעורבות. הבנתם? 'ממלכתיות' פירושה מחיקת הזהות והיטמעות מוחלטת במציאות הפרוגרסיבית. הצורך לבקש החרגה מקצינים כה בכירים מטיל אימה על אוכלוסייה דתית המבקשת להתקדם בצבא ורבים בולעים את הצפרדע או נשחקים.
בדומה לכך, הפקודה מפרטת אירועי חובה 'ממלכתיים' לכלל החיילים (סעיף 26) מבלי להתחשב במהות אירועים אלו או בתוכנם (שירת נשים, למשל). הפקודה מגדירה 'פעילות חלופית' לחיילים ששוחררו מהפעילות הכללית ולא מגדירה את ההשקעה בפעילות זו או את מהותה, ובכך מביאה למציאות של אפליית חיילים שומרי מצוות ולעוגמת נפש רבה. למשל: אירוע בריכה מעורב, מבלי לדאוג לאירוע בריכה כשר ומושקע באופן שווה עבור החיילים הדתיים. כך גם במופעים והצגות למשפחות המילואים (נושא בו טיפלנו בחנוכה האחרון עם 500 משפחות אנשי מילואים דתיים שהגישו קבילה למשרד הביטחון).
כל זאת רק 'על הנייר', אך כאמור, בשטח, בפועל, יש גם חריגות רבות ואי קיום של הסעיפים הבסיסיים ביותר בפקודה (כמו לינה מעורבת שאסורה 'על הנייר' ובפועל מתבצעת ביחידות רבות) וזאת בהיעדר גורם אחראי ולאור חולשת הרבנות הצבאית שאמונה על ההוראה ההלכתית (סעיף 56) ולמרות זאת אין שום יישום הלכתי ועבודת מטה של הרבנות בנושא. אפילו הלכות צניעות שנכתבו ברבנות – נגנזו.
הגיע הזמן להתאים את צה"ל לשומרי מצוות, לא בגלל הדם הרב שהקיזו במלחמה, אלא כי זה מה שנכון לצבא יהודי במדינה יהודית, בקיום "והיה מחניך קדוש", נזכה גם בעז"ה ליותר סייעתא דשמיא כפי שמבטיחה לנו התורה.
