"משרד התחבורה והבטיחות בדרכים יוצא לביצוע כביש עוקף פונדוק, בהיקף של כ-200 מיליון שקלים". כך בישרה כותרת דוברות המשרד ביום שני ה-6/1/25, שעות ספורות אחרי פיגוע הירי הקשה בכפר פונדוק שבשומרון, בו נרצחו שלושה ישראלים ונפצעו שמונה נוספים.
שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, תא"ל (במיל') מירי רגב הודיעה כי ההשקעה בכביש עוקף פונדוק "תרחיק את משתמשי הכביש מהסיכונים הביטחוניים" הכרוכים במעבר בתוך הכפר, בו בוצע הפיגוע. במשרד התחבורה הדגישו כי התוכניות להסטת הכביש תוכננו ואושרו כבר בשנה שעברה, וכי יוצאות הן כעת למכרזי ביצוע לאחר אישור תקציב 2025. זאת כאמור ללא קשר לפיגוע הנוכחי אך עם קשר מובהק לארועי טרור בעבר, בהם ייודו אבנים ונורו יריות לעבר רכבים ישראלים שנסעו על כביש 55 במקטעיו העוברים בסמוך לכפרים הערביים אל-פונדוק וג'ינספוט. עוד נמסר בהודעת הדוברות שהכביש החדש יהיה דו מסלולי ודו נתיבי לכל אורכו, ויכלול בין השאר תאורה, מצלמות ואמצעי בטיחות ומיגון ככל הנדרש.
בהיסטוריה הקצרה של הכבישים העוקפים שנסללו לאחרונה בשומרון ראוי להזכיר את "כביש לב השומרון" המוכר בשם "עוקף חווארה". כביש המחבר את צומת תפוח ליישובי גב ההר באמצעות מעקף מזרחית לעיירה הערבית חווארה שבה עבר כביש 60, עד לפתיחת המקטע המרכזי של הכביש ב-12 בנובמבר 2023. פתיחת הכביש העוקף, בחלוף 32 שנה מאז ייזומו, מאפשרת למשתמשי הדרך להימנע ממעבר ברחובה הראשית של העיירה בה בוצעו עשרות פיגועים קשים בשנים האחרונות, בהם נפגעו אזרחים וחיילים ישראלים, כגון פיגוע הירי שבוצע ב-26 בפברואר 2023, בו נרצחו שני האחים הלל ויגל יניב הי"ד, תושבי היישוב הר ברכה, מידי מחבל חמאס שהשתחרר בדצמבר 2022 ממאסר בישראל על רקע תכנון פיגועים בסגנון ה-7/10.
בעקבות הפיגוע הנחתה בזמנו השרה רגב את מנכ״ל נתיבי ישראל "להכניס להילוך גבוה" את עבודות התשתית בכביש עוקף חווארה. למרבה הצער בין מועד אמירת דברי השרה לבין פתיחת הכביש בוצע במקום פיגוע ירי ב-19 באוגוסט 2023, בו נרצחו שי סיילאס ניגרקר ובנו אביעד (ניגרקר) ניר הי"ד, תושבי אשדוד שבאו לתקן את רכבם במוסך במקום. לא חלף זמן רב עד שהמחבלים מהכפר ביתא הסמוך, המזוהה עם החמאס, הסתגלו למצב והעתיקו את הטרור לעבר הכביש העוקף החדש, עם רצף ארועי זריקת אבנים לעבר רכבים ופגיעה בישראלים. בתגובה לכך הוקמה גדר סביב הכביש והותקנו אמצעי ניטור ומעקב שנועדו למנוע אפשרות השלכת אבנים ישירה על הרכבים, לפחות עד שהמחבלים יסתגלו אליהם, יפרצו פרצות בגדר וישתמשו בשיטות פיגוע אחרות.
5+כביש עוקף נוסף שנפתח לתנועה לאחרונה הינו "כביש לב יהודה לוינגר", המוכר בשם "עוקף אל ערוב". הכביש מסית את תשתיתו של כביש 60 לכביש חדש באורך כ- 7.5 ק"מ, העוקף את מחנה הפליטים אל-ערוב והכפר בית אומר שבגוש עציון. הכביש הכולל מרכיבים ביטחוניים כגון גדרות, מצלמות ועוד, נחנך במעמד שרת התחבורה ב -10 ביולי 2023, בתום כארבע שנות עבודה, והביא "בשורה" למשתמשי הדרך שספגו לאורך שנים פיגועים בכביש, לדברי הדוברים במעמד החניכה.
גם במקרה זה מתאימים המחבלים את עצמם למצב החדש ומעתיקים את מאמציהם לכביש העוקף שנחנך. כך לדוגמא ביום ה-24 בנובמבר 2024 פתחו מחבלים באש לעבר אוטובוס שעשה את דרכו בכביש עוקף אל-ערוב. ארבע פגיעות ירי אותרו בחלון הממוגן סמוך לראשה של הנוסעת ורד שביט, תושבת הישוב כרמי צור, שאמרה: "ארבע פגיעות ירי מדויקות בגובה הראש והגוף, שאם האוטובוס לא היה ממוגן היינו נמצאים במקום אחר חלילה. הבטיחו לנו שכביש עוקף יביא ביטחון, אבל מי שבורח מהטרור – הטרור רודף אחריו. מטרור לא בורחים – טרור מחסלים".
5+ב-9 באוגוסט 2023 פרסמה דוברות משרד התחבורה "בשורה ענקית לתושבי יו"ש – שרת התחבורה מירי רגב מוציאה לדרך את כביש בית אריה, עוקף א-לובן במערב השומרון".
הכביש החדש, שיקרא "כביש מערב השומרון", נועד להסיט את תנועת כלי הרכב מהכפר א-לובן ושולי הכפר רנתיס לכביש עוקף. זאת במטרה להגביר את בטיחותם וביטחונם של הנהגים ומתיישבי האזור, שנאלצים לנסוע דרך הכפר הערבי ולעמוד בפקקים ארוכים ומסכני חיים. העבודות להשלמת סלילת הכביש נבלמו במשך שנים ארוכות בהן התקיימו מחאות רבות, עד להחלטה לחדש את העבודות ולהשלים את המלאכה, בע"ה עוד השנה.
5+לתנופת סלילת עוקפים זו קדם כביש "עוקף חוסאן" 375 המחבר בין העיר ביתר עלית לצומת אל חאדר, בואכה כביש המנהרות. כביש 375 עבר עד לשנת 1999 במרכז הכפר חוסאן הידוע לשימצה, שנכבש במלחמת העצמאות בידי הלגיון הירדני שהחזיק בו עד שיחרור כל יהודה ושומרון בתום מלחמת ששת הימים. האויב הירדני אמנם נסוג מהכפר ביוני 1967 אך תושביו המשיכו בניסיונות לפגע ביהודים שנסעו דרכו, עד ההחלטה לסלול את הכביש העוקף.
האם עקף "העוקף" את הבעיה או פתר אותה בראייה של למעלה מ-25 שנה? לא! בתי הכפר התקרבו עד לפאתי הכביש העוקף והפיגועים הועתקו מרחובו הראשי של הכפר אל עבר העוקף, בו משתמשי הדרך חשבו לתומם כי הם נוסעים בביטחה ליעדם. לא חלף זמן רב עד שהוקמו גדרות גבוהות והונחו תלתליות במטרה לחצוץ בין בתי הכפר לכביש ולמנוע אפשרות השלכת אבנים ובקבוקי תבערה אל עבר העוברים ושבים. גם אמצעי התאורה שהותקנו בנוסף להארת המבתרים מהם היה צפי לפיגועים, לא מנעו או הרתיעו את המשך יצוא הטרור מתוככי הכפר אל פאתיו, באופן המסכן את כלל הנוסעים באחד הצירים המשמעותיים ביותר במרחב.
בימים אלו מסתיימת התקנת גדר חדשה לאורך הכביש וישנן תכניות להרחבתו על מנת להקל על עומסי התנועה שנוצרו בו ויוצרים פקקי ענק מצומת אל-חאדר ועד מחסום ביתר. אלו מהווים סיכון עצום למשתמשי הדרך שהפכו בעל כורחם למטרות נייחות בעודם ברכבם, כ"ברווזים במטווח", כפי שהוכח בעבר בפיגועים דומים אך בצער רב – שום לקח לא הופק או יושם, ככל הנראה לעין.
קדם לכל הכבישים העוקפים שהוזכרו- כביש "עוקף יריחו". יריחו הייתה העיר הראשונה ביהודה ושומרון שהועברה לשליטת הרשות הפלסטינית בשנת 1994, במסגרת הסכם "עזה ויריחו תחילה", ההסכם הראשון מבין הסכמי אוסלו. מסביב לעיר נסלל כביש "עוקף יריחו", שהסיט תנועת ישראלים משטח העיר בדרכם בכביש הבקעה- 90, לעבר פאתיה.
5+באירועי "גאות ושפל" בראשית שנות ה-2000 שקדמו ל"מבצע חומת מגן", בוצעו פיגועי ירי לעבר משתמשי הדרך הישראלים. ב-8 בדצמבר 2000 נרצח סמל טל גורדון הי"ד לאחר שמחבלים פתחו באש על אוטובוס אגד שהיה בדרכו לירושלים. חברתו של הנרצח נפצעה באורח קל באותו האירוע. ב-18 בדצמבר 2000 נפצעו קל שני ישראלים מיריות שנורו לעבר מיניבוס ישראלי בו נסעו, בעת שעבר בכביש עוקף יריחו בדרכו מירושלים לצפת. בעקבות הפיגוע נסגר כביש עוקף יריחו והתנועה הופנתה לכביש המערכת שעל גבול ירדן. מעניין מה היה קורה אילו גם בכביש זה היו נמשכים פיגועים והאם התנועה היבשתית היתה מוסטת לכביש הבקעה הירדני, שהיה מקבל את הכינוי "עוקף ישראל"?
ב-30 במרץ 2001 נורו יריות שפגעו ברכב ישראלי שחלף בכביש ללא נפגעים. גם ב-24 ביולי 2001 ארע מקרה דומה ללא נפגעים בנפש, ב"ה. בליל ה-21 בינואר 2023 יודו אבנים לעבר אוטובוס בעוקף יריחו, כתוצאה מכך נפצע קל אחד הנוסעים שפונה להמשך טיפול. מאז ועד עתה, בתדירות משתנה, מפגעים המחבלים הערבים גם באיזור העוג'ה, שם התפתחה בשנים האחרונות בנייה צפופה שהפכה גם את כביש "עוקף יריחו" לכביש הדורש עוקף, לכאורה.
תובנות ומחשבות עקיפות
ראשית, יש לברך על כל כביש הנסלל ברחבי ארץ ישראל, שמטרתו לשפר את האחיזה הישראלית בשטח, להקנות ביטחון ולשפר את הבטיחות בדרכים בעבור כלל משתמשי הדרך באשר הם.
שנית, מן הראוי לברר לעומק את השאלה המהותית: האם עצם סלילת הכבישים העוקפים פותרת את הבעיות הביטחוניות, או רק עוקפת, מצמצמת ומשהה אותן לזמן מה, עד שה"בעיות" צצות ומתגברות במקום אחר, במקטע נוסף או אפילו על הכביש העוקף החדש?
האם השיטה לפיה סוללים כבישים עוקפים ומקיפים אותם בגדרות וחומות מגן מחד, המונעות התקרבות מחבלים אך לא ביצוע פיגועים בהכרח, כשמנגד מונעות הן פריקה מהירה לשם הסתערות או תפיסת מחסות מאידך, הינה הפתרון הראוי המוסיף ביטחון ותורם להסרת האיום באופן מיידי על ידי מי שביכולתו לעשות כן.
אין ספק כי תנועה במרחב הערים והכפרים הערביים חושפת את הנוסעים הישראלים לסיכונים ביטחוניים ובטיחותיים שראוי למנעם ככל הניתן. החלטות הממשלות, שאישרו את הקמת העוקפים, נועדו לתת מענה בראש ובראשונה לצורך הביטחוני שנבע מפיגועי הטרור בצירי התנועה, שכללו יידויי אבנים ובקבוקי תבערה, ירי, השלכת מטענים ועוד. זהו מענה להכרח לצמצם את סיכון חייהם ורכושם של למעלה מחצי מיליון תושבים יהודים ואזרחים ישראלים, העושים דרכם למחוזות חפצם בכבישי יהודה ושומרון, וזכאים לביטחון אישי כבכל מקום אחר במדינת ישראל.
5+בדוח מבקר המדינה שכותרתו: "ההגנה על צירי התנועה באזור יהודה ושומרון" ופורסם ב-23 ביולי 2024 נכתב כי "על ראש הממשלה להנחות את המל"ל להביא את תפיסת ההגנה באיו"ש לדיון בקבינט המדיני-בטחוני לצורך קבלת החלטה בנוגע לתפיסת ההגנה באיו"ש, ובכלל זה המדיניות בנוגע להצבת מחסומים קבועים באיו"ש". עוד הומלץ בעניין זה כי "צה"ל ומשהב"ט בשיתוף משרד התחבורה יבחנו תוכנית המשכית למתן מענה תשתיתי לסיוע בהגנה על ביטחון הנוסעים בצירים, ובכלל זאת על ידי סלילת כבישים עוקפים נוספים".
לאור המצב בשטח ולאור המלצות המבקר יש לתהות, בעיקר לאחר אירועי הדמים של ה-7 באוקטובר 2023, מדוע לא התקבלו עד כה החלטות בנוגע לתפישת ההתקפה על כל כפר ועיירה מהם יצאו מחבלים לפגע בצירי התנועה הסמוכים. מדוע משקיעה מדינת ישראל מאות מיליונים בעקיפת הבעיות ולא בהתמודדות ישירה וקשוחה עם שורשן. שהרי הכביש העוקף אינו מחסל את "בעיית הטרור" אלא מנציח אותה. מאפשר הוא לה להתפתח ואף להתעצם במקומה, ללמוד ולבצע התאמה לקראת המשך פעולתה בתא השטח הבא.
הכביש העוקף אינו מרתיע את המחבלים הנחושים לפגוע ביהודים לאורך זמן. אדרבא, ייתכן שעושה הוא ההיפך, עת תורם "העוקף" לתחושת מסוגלותם להרתיע ולהרחיק את היהודים, לחיזוק אמונתם של המחבלים בצדקת דרכם ולניצחונם נוכח פרשנותם האפשרית לפיה ישראל נסוגה בהדרגה מאדמתם.
לאור מלחמת "חרבות ברזל" האם לא הגיעה העת ליישם את התובנה שאת "הבעיה" יש למגר מהשורש ולא לעקוף אותה כאפשרות כמעט יחידה ב"ארסנל התגובות" ובתפישה? זאת בהתאם לאמירה של גב' שביט שהוזכרה: "הבטיחו לנו שכביש עוקף יביא ביטחון, אבל מי שבורח מהטרור – הטרור רודף אחריו. מטרור לא בורחים – טרור מחסלים". ביהודה ושומרון נדרשת פרדיגמה אחרת מזו שהייתה ערב המלחמה.
5+הגיעה העת לבחון סלילת כביש ישיר וקצר, לא בהכרח עוד עוקף לכפר ולבעיה שיצר. כך למשל, כפר עוין, שאינו מסוגל לחיות בשלום לצד שכניו ולהבטיח את בטחון העוברים ושבים בתחומיו, יזכה לסלילת כביש מהיר ("אוטוסטראדה") שיעבור דרכו ועל חורבותיו במימון רשות הטרור, התומכת, המעודדת ואף מסייעת לטרור.
מדוע זה לא יועתקו ממקומם שורות על גבי שורות מבתי העיירה או הכפר, שבחסותם התבצעו הפיגועים ובהם הסתתרו המחבלים, עד שיוסר האיום הישיר מקרבם על הצירים העוברים בהם או בסמיכות להם? האין זה פתרון מתבקש שיעניק ביטחון ויספק הרתעה, שתארך לא פחות שנים ותהיה לא פחות אפקטיבית ויעילה, מאשר סלילת כביש עוקף שאינו בהכרח הפתרון הראוי וארוך הטווח לכל בעיה.
לסיכום
השבת הביטחון האישי לכלל אזרחי ישראל הינה חובתה הראשונה במעלה של המדינה. הואיל והערבים אינם משנים מאורחותיהם כלפי יהודים גם בשטחי יהודה ושומרון, וממשיכים הם לפגע בישראלים הנוסעים בסמיכות לכפריהם או הנכנסים אליהם בכוונה תמימה, מוטב שמדינת ישראל תשנה את התנהלותה ותחל בנקיטת יד קשה כלפי תושבי הכפרים המייצאים פיגועים ומהווים חממה ומקום מקלט למחבלים.
התגובה הראויה אומנם יכולה להיות מדודה ומדורגת אך מאחר שהדבר מוכח כלא אפקטיבי, לא יעיל ולא רלוונטי לאורך זמן, נדרשת החרפה בתגובות ללא התנצלות ורתיעה כדי לספק ביטחון ולייצר הרתעה.
בטרם יסלל כביש עוקף ישראל, הגיעה השעה שמדינת ישראל תתמודד ישירות עם "הבעיה" ולא רק "תעקוף" אותה, בהשאלה.
