רבבות השתתפו היום (חמישי) בהלוויתו של סמ"ר נבו פישר הי"ד, מפקד טנק בגדוד 46 בעוצבת "עקבות הברזל", שנפל בקרב בצפון רצועת עזה בעודו בן 20 בלבד. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בעלי זהב. נבו הותיר אחריו הורים, ירון ואיילת, ושלושה אחים ואחיות. הוא גדל בברוכין, כאשר הוריו היו ממייסדי היישוב והשרישו בו ערכים של ציונות ואהבת הארץ.
1+במהלך המלחמה נפצע נבו הי"ד, אך למרות פציעתו התעקש לחזור ליחידתו ולהמשיך בלחימה. אביו ירון פישר ספד לו: "בעולם מתוקן אבא לא צריך לכתוב הספד על בנו. עולם הפוך. נשמה גדולה שזכינו להשתתף בגידולה. כ"כ רגיש, עדין, לא שש אלי קרב, לא התלהב בכלל להיכנס ללחימה. אבל הוא הבין את גדול השעה, הוא הבין את הצורך הגדול של עם ישראל בלוחמים גיבורים שיעשו הכל למען בטחון עמנו, הגנה על יישובי העוטף והכרעת האויב הערבי".
האב סיפר כי לפני שבוע וחצי נפצע בנו בעין במהלך תחילת ההתקפה בבית חנון הארורה, לקח לו 4 שעות לדווח למ"פ כדי לא להפריע להתקפה. "אני רוצה להודות לקב"ה על כך שזכינו להיות איתו עוד קצת, לשמוח ביחד, להדליק נרות חנוכה ביחד, ולהיפרד ברגע שהחלים. הוא כמובן חזר ללחימה מיד. בשלישי בבוקר לקחתי אותו לרכבת, תוך מספר שעות הוא כבר היה חזרה בלחימה בבית חנון".
האם איילת, ספדה לו: "נבו שלי, איזה ילד יפה איזה זכות קיבלתי, איזה זכות זאת להיות אמא שלך. אני מבטיחה לך שלצד הכאב והגעגוע אני תמיד אהיה שמחה וגאה שאני אמא שלך כמו שהייתי תמיד. אוי, כמה טוב ה' שבחר בנו להיות ההורים של הנשמה הענקית והגבוהה הזאת מאז שהתגייסת דאגתי, לא הפסקתי להגיד לכולם שאף פעם לא הצלחתי להבין את הסיפור של עקדת יצחק איך אבא שם את הילד שלו על המזבח? איך אני שמתי אותך על המזבח כשידעתי שככה זה ייגמר?".
"אין לך מה לדאוג לנו, אנחנו נהיה בסדר, ואתה יודע, איזה משפחה חזקה יש לנו. כמו שאמרתי לך תמיד, אני אומרת תודה שנולדת, ותודה שבחרת להיוולד שלנו.
אני רוצה להגיד שוב, שאין לי תלונות, רק תודה על הזכות הזאת", הצהירה האם השכולה.
אחותו הגדולה רעות ספדה אף היא: "נבו-לי שלי אחי הקטן שלא היה כ"כ קטן. אומרים שארץ ישראל נקנית בייסורים אף פעם לא הבנתי עד כמה, כמה יסורים, כמה כאב. ידעתי שזה יקרה תמיד. אתה פשוט טוב מדי. מאז שהתגייסת, כל פעם שאני שומעת שיר על הרוגי מלכות אני חושבת עליך. ולא העזתי להגיד בקול אבל כנראה שהלב יודע".
האחות סיפרה כי תמיד היה חשוב לו לשאול לשלומה ולשלום הילדים. "התקשרת כ"כ הרבה כשהיינו עם רז יוסף בבתי חולים. תמיד דאגת באמת, באמת דאגת. כל פעם שחזרת הביתה היה חשוב לך לעשות משהו כיף עם הבנות. כמו לקחת אותן לשוק. ואפילו ביציאה לפני שנפצעת באת לעשות איתן אחר הצהריים כיף". בנוסף הבטיחה: "אנחנו נמשיך להיות משפחה חזקה ושמחה כי היתה לנו הזכות לגדול איתך".
