היום בערב (רביעי) אנו מציינים את "זאת חנוכה" – היום השמיני והאחרון של חג החנוכה. יום זה, הקרוי על שם קריאת התורה המיוחדת "זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ" (במדבר ז', פ"ד), הוא בעל משמעויות רוחניות עמוקות ומייצג שלמות, הארה מיוחדת וסגולה נדירה לתפילה ולבקשה.
"זאת חנוכה" מסמל את השלמת ימי החג, בדומה לשבט דן במדבר, שתפקידו היה לאסוף את כל האבידות שהותירו השבטים. כך גם יום זה מאפשר להשלים את מה שנחסר לאורך החג כולו. ביום זה מודגשת שלמות המצווה, כאשר כל שמונת הנרות דולקים יחדיו בפועל. חז"ל מלמדים שהמצוות שמקיימים ביום זה פועלות ברובד עליון שמעל לטבע, בדומה למספר שמונה המסמל קדושה שמעל לעולם הגשמי.
4+המשמעות הרוחנית של השמונה
ביהדות, המספר שמונה מייצג את העל-טבעי – מעבר לשבעת ימי הבריאה המייצגים את הטבע. ביום השמיני מאיר אור רוחני גבוה יותר, שמסוגל לשנות ולהאיר את כל הרמות בעולם. על פי הקבלה, אור זה קשור לכתר האלוקי, המייצג דרגה עליונה של חיבור וקודש. בגמר החג, ביום "זאת חנוכה", מתגלה אור זה בשלמותו, ומאפשר לאדם למשוך את האור הרוחני לתוך חייו הגשמיים.
סגולות יום זאת חנוכה
יום זה נחשב לעת רצון מיוחדת המסוגלת לבקשות בתחומים רבים קידת עקרות: בספרי החסידות מצוין יום זה כמיוחד לתפילה לזכות בזרע של קיימא. שפע ופרנסה: ה'אמרי נועם' מתאר את היום כעת רצון למשוך ברכה כלכלית ושפע. כפרת עוונות ותשובה: על פי האר"י הקדוש, יום זה מאפשר תיקון וכפרה, בדומה לתשובה בימי אלול ותשרי. הכנה לגאולה: שמונת הנרות רומזים לשמונה נימי הכינור של המשיח ולחנוכת המזבח בבית המקדש העתידי.
4+כתיבת הפתק עם הבקשה האישית
הסגולה המפורסת לזאת חנוכה היא לכתוב פתק עם בקשה מיוחדת המתחילה בפסוק: "מן המצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה", ולאחר מכן לכתוב את שמך ושם אמך ולבקש כל מה שעל לבך. את הפתק מטמינים בחנוכייה לאחר כיבוי הנרות, והוא נשמר שם עד חנוכה הבא אז ביום הראשון של החג בשנה הבאה פותחים וקוראים את הפתק וראים אם אכן בקשתכם נענתה
ביום זה נהוג לשבת מול החנוכייה, להתבונן באור הנרות ולערוך חשבון נפש על הימים שעברו. זהו זמן להחלטות טובות ולהשלמת החסרים מהחג. בחסידויות רבות עורכים התוועדויות עם סעודות, שירה ודברי תורה. מנהג זה מתבסס על המדרש: "עושין סעודה לגמרה של תורה", ובכך חוגגים את סיום מצוות החנוכה.
4+ביום זה מדליקים את הנר השמיני יחד עם כל שבעת הנרות שלפניו, כסמל לכך שהפעולות של היום משפיעות על כל ימי החג שקדמו לו. על פי תורת החסידות, עבודה רוחנית ביום זה מסוגלת להאיר ולתקן את כל המעשים והחסרים של הימים שעברו, ולפתוח שערים חדשים של שפע רוחני וגשמי.
בנוסף, ביום זה מודגש השייכות לגאולה שכינורו של משיח יהיה של שמונה נימין והוא יום סיום חנוכת המזבח ששייך לגאולה בחנוכת בית המקדש השלישי. בגלל משמעותו של היום כיום בו נחתמים הדינים – נהגו לאחל בחסידויות השונות "גמר חתימה טובה" או "גמר טוב" עד זאת חנוכה.
4+בגלל שזהו סיומה של מצוות הדלקת הנרות, נוהגים לערוך סעודה גדולה. האדמור"ים נוהגים לעשות טיש ביום זה כדי לעורר את החסידים לתשובה ותפילה. ישנו מנהג לשרוף את הפתילות של נרות החנוכה, כיוון שהשמן והפתילות סיימו את תפקידם ו"אין לנו רשות להשתמש בהם". בזמן השריפה אומרים את מזמור ס"ז בתהלים ("למנצח בנגינות מזמור שיר") שמופיע בצורת מנורה בסידורים.
רבי מליובאוויטש המליץ ללמוד ביום זה את המאמר של אדמו"ר הזקן על מעלת "זאת חנוכה" ולעסוק בלימוד פנימיות התורה. זאת מתוך כוונה להגביר את האור והקדושה שנמשכו לאורך החג וליישם אותם בחיי המעשה.
