אנחנו מחכים לימים של גשם, ימים של ברכה שיבואו כאן עלינו. אבל חייבים לזכור בימים האלה את מאה החטופים והחטופות שלנו שנמצאים בעזה, במנהרות, בתת-תנאים, כשמגיע החורף והקור והגשם.
מי ידאג להם? מי יחסה אותם בשמיכה חמה? מי ייתן להם לשתות משקה חם? מי ידאג לבריאותם ולביטחונם? איפה אתם, העולם הנאור, שדואג כל כך לתושבי עזה – שיהיה להם מה לאכול, שיהיה להם איפה לגור, שיהיה להם איך לחיות? למה לחטופינו ולחטופותינו אתם לא דואגים כך? למה אתם לא זועקים את הזעקה?
היכן אתם, ארגוני האנשים, כאשר התצפיתניות שלנו נמקות במנהרות בעזה, ואתם ממלאים פיכי מים? בושה וחרפה. זה מגלה את הצביעות שלכם, זה מגלה את הכיעור שלכם, זה מגלה את האנטישמיות שנוטפת מכל ארגון וארגון שנמצא בבעלותכם.
אנחנו מאוד מאוד מקווים שהחרפה הזאת תסתיים, שהחטופים יחזרו לכאן, כי אנחנו, ורק אנחנו, נדע באמת לדאוג להם.
