לאחרונה, הרבה דיונים עוסקים בשאלה האם ראש הממשלה בנימין נתניהו באמת הולך לתקוף את מתקני הגרעין באיראן. למי שלא הבין, תקיפת מתקני הגרעין כבר החלה, ישראל מבצעת אותה בשלבים. כעת אסביר על השלבים השונים ועל ההיגיון שמאחורי כל אחד מהם.
שלב ראשון – השמדת מערך ההגנה האווירית של איראן
התקיפה האחרונה באיראן השמידה כמעט את כל יכולות הנ"מ (טילים נגד מטוסים) ארוך הטווח של הרפובליקה האסלאמית. תהליך ההשמדה בוצע בקלות יחסית ורבים שואלים בצדק: "אם יכולנו להשמיד את הנ"מ האיראני בכזו קלות, איזו חשיבות בכלל יש לו?".
על פי פרסומים זרים, חיל האוויר הישראלי ביצע את התקיפה באמצעות טילים בליסטיים ששוגרו ממטוסים (טילי ROCKS ואולי סוגים נוספים), לטילים הללו יש טווח של מאות קילומטרים, והם אפשרו למטוסים לפגוע בסוללות הנ"מ המתקדמות (בעיקר מסוג S-300) מבלי להיכנס לטווח שלהן.
4+השימוש בטילים הללו יקר מאוד, אך התמורה גדולה – מהרגע שלאיראן אין יותר (כמעט) נ"מ לטווח ארוך, המטוסים שלנו יכולים להתקרב למתקני הגרעין ולתקוף אותם בכמויות גדולות של פצצות גולשות.
מהי פצצה גולשת? למעשה זו פצצה רגילה – מיכל ברזל מלא בחומר נפץ, אבל במקום לזרוק אותה מהאוויר כמו אבן, כשהמטוס צולל לעבר המטרה, הוא משחרר אותה בטיסה גבוהה ומהירה. כך, הפצצה "גולשת" בעזרת הכנפונים שלה לאורך עשרות קילומטרים.
בנוסף, על הפצצה מתקינים ערכת הנחיה (בד"כ מסוג JDAM, מהאלו שממשל ביידן עיכב לתקופה) שהופכת אותה, באמצעות GPS ולעתים שיטות הנחיה אחרות, מפצצה "טיפשה" לפצצה חכמה ומדויקת להפליא, שפוגעת במטרה ברדיוס של מטרים בודדים.
4+חשוב להדגיש, גם הסיפור הזה הוא לא מאוד זול, אבל הוא כבר עולה כמה עשרות אלפי דולרים לפצצה במקום מאות אלפים במקרה של הטילים (לטיל יש מנוע רקטי שנותן לו טווח ארוך אבל מייקר מאוד את כל העסק) פצצות מסוג "פצצות גולשות" יש לנו באלפים.
שלב שני – תקיפת מתקן המחקר הגרעיני בפרצ'ין
כרונולוגית, המהלך הזה התבצע (על פי פרסומים זרים) בליל התקיפה באיראן אי שם בחודש אוקטובר, אבל היו לו מטרות שונות מהשמדת מערך ההגנה האווירית.
לאיראן, באופן מעשי, כבר יש מספיק חומר בקיע כדי לייצר כמה פצצות גרעיניות. אמנם, היא צריכה עדיין להשלים את תהליך העשרת האורניום – סף שהיא אינה חוצה בכוונה – אך היא יכולה לחצות אותו בתוך שבועות בודדים, ברגע שתחליט על כך.
הדבר ייתן לאיראנים כמה כדורים יפים, במשקל כמה עשרות קילוגרמים כל אחד, של אורניום מועשר ברמה של 90% – הרמה שנדרשת לפצצה גרעינית. הבעיה – ללא מנגנון שיודע לפוצץ את הכדורים הללו באופן מאוד מסוים ומדויק, אפשר לשים את הכדורים האלה במגירה ולהשתמש בהם בתור משקולות במקרה הטוב.
4+לפתח ולבנות מנגנון מסוג כזה, שלעתים מכונה בתקשורת "קבוצת הנשק" או "ראש הנפץ הגרעיני", לוקח שנה-שנתיים לפחות, וזה הפער העיקרי שמפריד כרגע בין האיראנים לבין יכולת גרעינית מבצעית.
בפרצ'ין, על פי מה שידוע לשירותי הביון במערב, החלו המדענים והמהנדסים של ח'אמנאי לעבוד בדיוק על זה. תקיפת המתקן שם השיגה שתי מטרות: ראשית, היא העבירה למשטר האייתולות מסר שמתקני הגרעין שלהם כבר לא מחוץ לתחום. שנית, ככל שעדיין מתנהלת פעילות מחקר משמעותית בפרצ'ין (על כך אין מידע במקורות הגלויים), הפגיעה הסיגה אותה לאחור וקנתה לישראל עוד זמן.
שלב שלישי: השמדת יכולות הנ"מ של צבא סוריה
הטיסה הקצרה ביותר לאיראן עוברת בתוך השטח שכוסה על ידי מערך הנ"מ הסורי, שהיה אחד מהצפופים ביותר בעולם. כעת, ברגע שהמערך הזה הושמד, חיל האוויר יוכל לפנות לטובת השמדת מתקני הגרעין עצמם הרבה יותר מטוסים, שבמציאות אחרת, אם היינו מנסים להשמיד את פרויקט הגרעין האיראני במכה אחת – היו משועבדים לטיפול בנ"מ הסורי לצורך פתיחת נתיב למטוסים האחרים.
4+ההיגיון הזה נכון, כמובן, גם לשלב הראשון שתואר כאן – השמדת מערך הנ"מ האיראני, שגם הוא שחרר עשרות רבות של מטוסים לטובת משימת הליבה שתתבצע בהמשך, בשלב האחרון – השמדת מתקני הגרעין עצמם.
בנוסף, ישראל סובלת ממחסור במטוסי תדלוק, ולכן פיצול המשימה לשלבים הופך אותה ליותר ישימה: למערך התדלוק הנוכחי של חיל האוויר יהיה אתגר קשה מאוד לתדלק 200 מטוסים בקירוב, שהיו נדרשים לשהות באוויר כמעט בו-זמנית אם היינו מנסים להשמיד את פרויקט הגרעין האיראני במכה אחת.
לסיכום, לא רק שההחלטה להשמיד את מתקני הגרעין של איראן כבר התקבלה – למעשה היישום שלה כבר החל. עם כניסתו של טראמפ לבית הלבן הוא יציב בפני האיראנים ברירה: לפרק מיוזמתם את תוכנית הגרעין שלהם, והפעם על אמת, או להתמודד עם תקיפה ישראלית, תקיפה אמריקנית או תקיפה משולבת של ישראל וארה"ב. וזה יהיה, כנראה, ה"גראנד פינאלה" הגדול של המלחמה ששינתה את המזרח התיכון.
