הסיפור שלנו מתחיל עם החלטה של וועדת המכרזים במשרד החינוך שלא לאפשר לארגון השמאל "פרום המשפחות הישראלי-פלסטיני", להיכנס לבתי הספר.
על ההחלטה הזו מוגשת עתירה שנידונה בבית משפט המחוזי בירושלים על ידי השופט אברהם רובין שלמרות חשש לניגוד עניינים הוא מסרב לפסול את עצמו.
בפתח אחד הדיונים בעתירה, השופט עצמו יידע את הנוכחים שמנהלו של בית ספר תיכון בירושלים, (תיכון ליד"ה) שתומך בארגון, שכן שלו, הגיע לדיון. בנוסף, אשתו של השופט מכהנת בוועד המנהל של בית הספר. "אבקש להביא לידיעת הצדדים כי באולם המשפט נמצא מנהל בית הספר שהוא שכן שלי, דלת מול דלת", אמר רובין.
הדיווח המלא מהמהדורה המרכזית
"משכה נודע לי שמנהל בית הספר שליד האוניברסיטה נוכח כאן, אבקש לציין שרעייתי, חברה בוועד המנהל של בית הספר (תיכון ליד"ה) כנציגת מכללת דוד ילין, וגם הבת שלי למדה שם". לאור הקרבה, ארגון בצלמו, שביקש להצטרף כידיד בית המשפט, ביקש מרובין לפסול את עצמו.
אלא שרובין סרב, למרות ניגוד העניינים האפשרי שעולה מתוך דבריו, וראה צורך להצדיק את סירובו בטענה שהשניים לא צד להליך, זאת בלי לענות לטענות לניגוד עניינים. השופט גם דחה את בקשת ארגון בצלמו להצטרף כידידים לעתירה.
נזכיר, אותו שופט קיבל עתירה דומה שהוגשה בשנת הלימודים הקודמת וחייב את משרד החינוך להכניס את ארגון השמאל לבתי הספר. משרד החינוך סירב להכניסו גם השנה ועל כך הוגשה עתירה דומה שנידונה על ידי אותו רובין.
1+מהנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה: "העובדות המתוארות בשאילתה אינן נכונות. העניין נידון פעמיים בפני כבוד השופט רובין, פעם אחת במסגרת עתירה שהסתיימה ביום 22.4.24, ופעם שנייה בעתירה שעדיין תלויה ועומדת".
במסגרת העתירה הנוכחית לא נדחתה בקשת ארגון "בצלמו" להצטרף להליך כידיד בית המשפט. בית המשפט אפשר לארגון להגיש עמדה בכתב, לעיין מידי פעם בתיק, ולטעון בדיון בעל פה שהתקיים ביום 12.12.24. טרם ניתנה החלטה בבקשת ההצטרפות.
הדברים המצוטטים בשאילתה מפי השופט רובין נאמרו במסגרת דיון שהתקיים בעתירה הקודמת. באותו דיון לא נכח למיטב ידיעתו של השופט נציג של הארגון, ולא הוגשה בדיון כל בקשה מטעמם. רק לאחר הדיון הוגשה בקשה מטעם ארגון "בצלמו" להצטרף להליך כידיד בית המשפט. הבקשה נדחתה, בין היתר בשל הגשתה באיחור לאחר הדיון.
ארגון "בצלמו" הגיש בקשת פסולות במסגרת העתירה הנוכחית. בבקשה זו ניתנה החלטה מנומקת המדברת בעד עצמה. יודגש כי בשתי העתירות הצדדים עצמם לא הגישו בקשת פסלות.
