איתי שגיא, לוחם מגלן בן 26 מקיבוץ גדות שנפצע קשה בטיהור העוטף בתחילת המלחמה סיפר הערב (חמישי) בתכנית הפטריוטים על רגע הפציעה: "יורים עלי מכל הכיוונים, יותר מחצי מהצוות פצוע – אבל אני יודע שאנחנו הולכים לצאת מכאן בחיים".
הריאיון המלא | חדשות 14
שגיא הוקפץ באמצע טיול ברמת הגולן, ומייד נסע לעבר הבסיס. לאחר ארבעה ימי קרבות הם קבלו פקודה להתפרס על הגבול באיזור זיקים, בהמשך התברר שפעולתם זו נועדה לאבטח כח אחר שהשיב גופות של נרצחים הי"ד שהיו בשטח.
בדרכו לבסיס ירו עליו מכל עבר כשהיה בשיירה של שישה מכוניות, אחד הרכבים נתקע והוחלט כי יתפצלו לשניים ו-3 רכבים ובתוכם איתי המשיכו הלאה. כעבור ארבעה ימים, כאשר לכאורה לא היו מחבלים בשטח, ירו לעברם פצמ"רים, הוא נכנס למיגונית ושמונה מחבלי נוח'בה הגיעו מהים ופתחו עליהם באש. "ראיתי את שישה החבר'ה הכי טובים שלי בחוץ נופלים על הרצפה באחת", סיפר.
תוך כדי לחימה עם המחבלים הוא מושך את הזמן בהמתנה לשישה לוחמים נוספים ושני מחבלים משליכים לעברו שני רימונים. "אני מרגיש שמשהו נתלש ממני, אני רוצה לחזור להילחם ולא מצליח". הוא חש שזה הסוף: "ראיתי הכל מלמעלה, הבטתי בחבריי לוחמים ואז ראיתי גופה שזיהיתי בה את הפנים של עצמי ואני מקבל הבזקים מהעתיד שהולך להיות לי ומצד שני רואה את הוריי בוכים על הקבר שלי".
בשלב זה לוחם המגלן מצווה על עצמו להמשיך לנשום למענם ואחרי 20 שניות פוקח את עיניו וצופה בחבריו הלוחמים כשכדורים נורים לכיוונם מכל עבר. בניסיון לשוב לכוננות חברו גילה דם רב שניגר מצווארו. "הרגשתי את הכאב הכי גדול בחיים שלי, הוא שם את היד בצוואר ו-50 דקות הוא תופס לי את הצוואר כשאני צורח מכאבים". כעבור שעה הוא פונה לבית החולים שם נותח ונלחמו על חייו.
