הציבור הדתי לאומי הופך להיות מטרה ממוקדת של אנשי המחאה. מבחינת לא מעט ארגונים, החולייה החלשה בקואליציה הזו הם הכיפות הסרוגות, הציבור הציוני דתי שמצד אחד הוא ימני והוא משרת בצבא והוא מתקשה לקבל את העובדה שרבים מבני הציבור החרדי לא מתגייסים.
ויש שמדברים על הציונות הדתית כנקודת התורפה של הממשלה ויש גם למשל את רון שרף ממנהיגי ארגון אחים לנשק שמבקש להתפייס עם החברה הדתית לאומית למרות כל המחלוקות העקרוניות על הרפורמה ונושאים אחרים.
1+אם כן, מבחינת אחד ממייסדי ארגון אחים לנשק, עם הציונות הדתית, לפתע, צריך לשים את המחלוקות מאחור, איפה הפשרנות הזו הייתה בתקופת הרפורמה?
אבל יש גם פעילי מחאה שאומרים את הדברים במפורש. והם מדברים על אסטרטגיה ומבחינתם הדרך לניצחון עוברת דרך החברה הדתית לאומית. שימו לב לדבריו של מוטי אשכנזי, פעיל מחאה ותיק עוד מימי מלחמת יום כיפור. לדברי אשכנזי, לא רק הציונות הדתית חברה היא נקודת תורפה, אלא נשות הציונות הדתית הן המפתח לניצחון מסתבר.
