יממה דרמטית עוברת על סוריה והציר השיעי, השאלה הכי גדולה שנשאלת בישראל היא איך נפילתו של בשאר אל אסד תשפיע כאן עלינו ועל המזרח התיכון כולו. אם נסתכל על זה במבט ממוקד אז בטווח הקצר – זה בלי ספק דבר טוב שאחד מהאוייבים הגדולים שלנו נופל, אבל במבט קצת יותר רחב ובהסתכלות לטווח הרחוק, לא בטוח שזה טוב לנו בעיקר כי כרגע – אין מי שיודע מהן החלופות.
האם יקום משטר חדש שינסה לשקם את סוריה? נראה שלא, אולי מדובר בבור שנפער ואליו יכנסו ארגוני טרור להילחם על שליטת סוריה? נראה שכן. בסוף צריך לזכור: בכל קטטה במזרח התיכון – אנחנו נחטוף בצורה כזו או אחרת. המכה הגדולה ביותר נוחתת על ראשו של בשאר אל אסד הבן שלא הצליח לשמור על מורשת הרצח והדיקטטורה של אביו חפז.
הבאים בתור להינזק הם כמובן הציר האירני, משמרות המהפכה שהפכו את סוריה לנתיב התבססות בעיקר אל מול לבנון – איראן חוטפת כאן מכה קשה. ואיך לא חיזבאללה – פעם אמר מישהו שבלי אסד אין נסראללה וההפך, והינה עוד לא התפוררה הגופה של נסראללה מתחת לאדמה וכבר אסד נעלם מהרדאר.
יש כאן לא מעט כאב ראש ביטחוני – אבל גם לא מעט הזדמנויות
ראשית, ישראל חייבת לדאוג רק לדבר אחד וזה לאינטרסים הביטחוניים שלנו, אפשר בהחלט לשפר עמדות ברמת הגולן בעיקר באזור החרמון הסורי, קריסת הציר האירני בהחלט פוגעת ביכולת של איראן לחזור למגרש ושל חיזבאללה להתעצם מחדש אבל זה רק לטווח הקצר – בטווח הארוך איראן תשקם את היכולות שלה.
1+ואולי במקום להתעסק במה שקורה במזרח התיכון תפעל איראן ביתר שאת לקדם את פרוייקט הגרעין שלה, ואותנו זה בעיקר מה שצריך לעניין. ואולי ההזדמנות הכי טובה מהאירוע הזה – פוטין אווט טראמפ אין – המזרח התיכון צריך את האמריקאים ולא את הרוסים וזו הזדמנות גדולה שזה יקרה אחרי עזיבת האמריקאים בעידן אובמה.
