אז הפרקליטות והיוע"משית מעבירים מסר של ארגון פשע. בלי למצמץ. מי שלא ילך איתנו ילך. איך ילך? כבר נמצא לו דרכים יצירתיות, נפעיל פה טרור ואימה שיגרמו לו לחשוב פעמיים עם מי הוא הולך. מי שהולך איתנו שמור. מי שלא הולך איתנו גמור. נרדוף אותו כאילו היה נוח'בה. בעצם הלוואי כאילו היה נוח'בה – נוח'בה זה פריוולגי.
1+לנוח'בות יש עורכי דין, יש תנאי כליאה, יש פירות, בג"ץ נמצאים לרשות כל מי שיחפש את רווחתם. את זכותם. את ביקורם. אז לא נוח'בות. נרדוף אותו כאילו היה האויב המושבע שלנו בלי רחמים ובלי זכויות.
גלי והפרקליטות כנראה שכחו את המטאפורה הידועה שבהמה משתוללת הכי הרבה לפני שחיטה. באופן מטאפורי כמובן. ונראה שיש כאן שלטון גוסס. מפרפר. מחרחר. ולכן הוא משתולל. עושה סימנים של מאבד את זה. נואש, פרוע, כוחני וחסר מעצורים.
תהיתי הרבה על העיתוי. למה דווקא עכשיו? מה הפחד? בזמן מלחמה. כשהיינו אמורים להיות מגויסים ומכוונים לאותה מטרה. לדאוג מאויב מכוער, אכזרי ומושחת. דווקא עכשיו?! רגע לפני כניסתו של שלטון חדש אצל אחותנו האמריקאית הגדולה? כשגם שם רואים את הכיעור במלא התפארה? כשגם שם העם האמריקני לוקה בסוג של רוויה. גם שם אומרים די, לא עוד, חאלס. תנו אויר. דברו בהיר.
נקבה זו נקבה זכר זה זכר. ישראל זה יפה, טרור זה מכוער. דווקא עכשיו לפני עלות השחר, כשהאור יהיה כל כך גבוה ויאיר באור בוהק את כל מה שהיה כאן נמוך. אנחנו חוזים ברגעים אחרונים של החושך הכי הכי חשוך.
