לישראל ולמורדים אויב משותף – משטר אסד. אך האם העיקרון "אויבו של אויבי הוא חברי" חל על יחסי ישראל והמורדים? האם ישראל נתפסת בעיניהם כאויבת נצחית, או שמא כשותפה פוטנציאלית במאבקיהם?
אויב רחוק
לפי מאמר שפורסם ב-INSS, חלק מקבוצות המורדים, בעיקר אלו המזוהות עם אסלאם קיצוני כמו ג'בהת א-נוסרה ודאעש, מחזיקות בעוינות אידיאולוגית עמוקה כלפי ישראל. מבחינתן, ישראל מסמלת את המערביות ואת ההתנגדות לחזון הח'ליפות האסלאמית שהן שואפות להקים. עם זאת, למעשה, ישראל נתפסת כ"אויב רחוק" שאינו מהווה איום מיידי. כרגע, המאבק שלהן מתמקד בעיקר בהפלת משטר אסד ובמאבק בציר האיראני.
#سوريا: الثوار يستولون على طائرة تابعة لقوات النظام من طراز L-39 الباتروس في قاعدة كويرس في #حلب.#ردع_العدوان pic.twitter.com/mScndiLACv
— Maryame Mohammed ZRIRA (@RaMaryame) December 1, 2024
אינטרסים משותפים
קבוצות פרגמטיות יותר, כמו צבא סוריה החופשית, גיבשו יחס שונה לישראל. בדרום סוריה, קרוב לגבול עם ישראל, היו מפקדים שהביעו עניין בשיתוף פעולה טקטי – במיוחד אם הוא משרת אינטרסים משותפים, כמו החלשת משטר אסד. לפי עדויות מהשטח, מספר מפקדים אף סברו כי פעולה ישראלית נגד אסד עשויה לזכות באהדה בקרב הציבור הסורי.
במקביל, ישראל סיפקה סיוע הומניטרי לפצועים סורים שטופלו בבתי חולים בצפון הארץ. מחווה זו זכתה להערכה מסוימת מצד קבוצות מורדים בדרום, אך נותרה בגדר מהלך הומניטרי ולא כצעד ממשי לעבר הסכם.
הכורדים וישראל
הכורדים, המהווים כ-10% מהאוכלוסייה הסורית, שואפים לאוטונומיה ופועלים לשמור על יציבות אזוריהם. חלקם רואים בישראל מודל למדינה מתקדמת במזרח התיכון, במיוחד לאור מאבקה המשותף מול איראן. עם זאת, הקשרים בין הכורדים לישראל נותרו מוגבלים, בין היתר מחשש לעורר התנגדות מצד גורמים אזוריים.
