במאמר שפורסם ב"וול סטריט ג'ורנל", מתוארת הפסקת האש בצפון כהצלחה אסטרטגית משמעותית לישראל, הן במישור הצבאי והן המדיני. לצד הפגיעות המשמעותיות שספג חיזבאללה, המאמר מציין את יכולתה של ישראל לבודד את זירת הלחימה בצפון ולמנוע את התפשטות העימות לזירות נוספות.
המאמר טוען כי מה שלא הצליחו 11 חודשים של ניסיונות דיפלומטיים רכים מצד שליחי הממשל האמריקני, הושג באמצעות הקשיחות הישראלית – הסכמת חיזבאללה לנטוש את תמיכתו בחמאס. חיזבאללה, שהצטרף למתקפה ב-8 באוקטובר 2023 והבטיח להמשיך עד שישראל תיענה לדרישות חמאס, חזר בו בהפסקת האש, אותה הגדירו כ"נסיגה תחת אש".
2+למרות ההישג, הטור מזהיר כי ההסכם רחוק מלהיות פתרון מוחלט. חיזבאללה עשוי לנסות להתארגן מחדש בדרום לבנון, בעוד שהצבא הלבנוני התחייב למנוע זאת במסגרת מנגנון פיקוח בראשות ארה"ב. עם זאת, מציינים הכותבים, "מאחורי הפורמליות וההתחייבויות מסתתר ההישג האמיתי של המלחמה: שינוי במאזן הכוחות".
לפני הסבב הנוכחי, חיזבאללה נהנה מעמדה מרתיעה. הטור מסביר: "עם ארסנל שהלך וגדל, ירי על יישובי הצפון ויכולת לאיים על תל אביב באלפי טילים ביום, חיזבאללה הצליח להרתיע את ישראל מפני פעולה נרחבת." אולם, ברגע שישראל יזמה מתקפות אוויריות ופשיטות נועזות, חיזבאללה נכשל במימוש איומיו.
2+הכותבים מציינים כי מבחן ההצלחה של הפסקת האש תלוי בהחזרת תושבי הצפון לבתיהם בבטחה. אם חיזבאללה יחזור להתחפר בדרום לבנון, כפי שעשה לאחר מלחמת 2006, ההרתעה הישראלית עלולה להתערער.
"אפילו מנגנון הפיקוח האמריקני עשוי להפוך לחרב פיפיות," מזהיר המאמר. "אם חיזבאללה יפר את ההסכמות, תגובת ישראל עלולה להיות מושהית, והאחריות לכך תיפול על ארה"ב".
למרות הביקורות, המאמר מסכם: אם ההסכם ישרוד את תקופת המעבר של 60 יום, ישראל תמצא עצמה בעמדה אסטרטגית חזקה יותר: איראן מוחלשת, חמאס מבודד, ופתוחה הזדמנות דיפלומטית להסכם עם סעודיה. "ישראל, שנחקרה ובוקרה בכל צעד, הצליחה להגיע לעמדה האסטרטגית החזקה ביותר שלה מזה עשור".
