לפני כשלושה חודשים המלחמה בצפון עלתה שלב ויישובים רבים נכנסו לטווח הירי. מהר מאוד החשש היומיומי הפך למציאות כואבת והכלכלה המקומית ספגה פגיעה משמעותית. עסקים קטנים, שתלויים בתנועת הלקוחות, מצאו את עצמם נאבקים לשרוד מול מציאות בלתי צפויה.
כך למשל מסעדת 'שלה', הממוקמת בסמוך לתחנת רכבת בקריות. מאז שהתרחבה החזית הצפונית, תנועת המבקרים במסעדה נעצרה כמעט לחלוטין. בעלי המסעדה, יוסי וליליאן פדידה, מוצאים את עצמם יושבים לבד, נאבקים להמשיך ולפתוח את הדלתות גם בימים שבהם אין הכנסות.
"בעסקים, כמו בחיים, משבר פוגע קודם כל בחלשים", אומר ערן בר טל, מומחה לכלכלה. העסקים הקטנים בישראל היו מוחלשים כבר לפני המלחמה, הוא מבהיר, "בעיקר בשל היעדר אסטרטגיה ארוכת טווח לטיפוחם".
צפו בדבריו של ערן בר טל, מומחה לכלכלה, המסביר כיצד היעדר אסטרטגיה ארוכת טווח משפיעה על העסקים הקטנים
לדברי בר טל, משבר הקורונה פגע קשות במגזר הזה והמלחמה הנוכחית מכבידה עליהם אף יותר. "בעלי עסקים רבים נמצאים במילואים, מה שמעצים את הבעיות הקיימות" הוא מסביר. בר טל מוסיף כי בעוד עסקים גדולים יותר יכולים לשאת באתגרים זמניים, העסקים הקטנים לעתים קרובות ניצבים מול פגיעה ישירה ואובדן הכנסות בלתי הפיך.
הסיפור של יוסי: נתינה שמאירה את הדרך
הסיפור של יוסי וליליאן הוא רק דוגמא אחת מני רבות לעסקים רבים שחווים את המציאות הכואבת הזו מדי יום. בימים כתיקונם, המסעדה שלהם שוקקת בדרך כלל חיילים ולקוחות קבועים. אבל בימים אלה, היא עומדת כמעט ריקה.
בשיחה אישית יוסי מצייר תמונה עגומה של מציאות בלתי אפשרית. "מאחד עד עשר, אנחנו עובדים שתיים", הוא משתף בכאב. "מאז שהתחילו הטילים, אין עבודה. אנשים באים, יושבים ואז יש אזעקה וכולם בורחים. היו כאלה שעזבו את האוכל על השולחן וברחו".
הזוג פדידה שומרים על מעורבות גבוהה בחיי הקהילה ויודעים לספר על תחושת הייאוש שחווים עסקים רבים באזור: "אנחנו לא לבד בסיפור הזה. הרבה עסקים קטנים מסביבי נסגרו או עומדים על הקצה. אני שומע סיפורים קשים כל הזמן", אומר יוסי.
אנחנו כאן בשביל החיילים, בשביל הלקוחות המעטים שעדיין מגיעים" הוא אומר; ובאותה נשימה מספר על "אירועים רבים שהוזמנו מראש ובוטלו. הלקוחות פשוט לא מגיעים".
הצמצומים הכואבים
עם לקוחות מעטים, הוצאות שוטפות ותמיכה אפסית מהמדינה, העסק שלהם עומד על הקצה. הפחתת הוצאות היא צעד מקובל ומתבקש. גם יוסי ואשתו נאלצו לנקוט בו כדי להגדיל את הסיכוי לשרוד.
"צמצמנו את שעות הפעילות, הורדנו עובדים, השארנו רק את העובדים הוותיקים", הם מציינים בכאב. בנוסף, היו ימים שבהם הזוג נאלץ לסגור את המסעדה לחלוטין, כשלא הייתה שום הצדקה להישאר פתוחים. "זה היה הרגע הכי קשה עבורנו. הרגשנו כאילו ויתרנו, אפילו לרגע".
1+יוסי מדגיש את תחושת התסכול הנובעת מהיעדר סיוע ממשלתי: "כרגע אנחנו לא מקבלים כלום. שום פיצוי, שום תמיכה. אנחנו לבד במאבק הזה". המיקום האסטרטגי של המסעדה והלב הרחב והחם של ליליאן ויוסי (בעצמו לוחם אגוז לשעבר) מהווה פינה חמה עבור חיילים רבים מאז ומעולם.
"אשתי רודפת אחרי חיילים עם סנדוויצ'ים ובקבוקי מים", משתף יוסי בחיוך. הוא מחדד את דבריו "גם לפני המלחמה עשינו את זה, אבל עכשיו זה מרגיש כמו שליחות אמיתית". עוד הוא מוסיף כי "זה לא רק האוכל, זו מילה טובה ואכפתיות כנה".
גם עכשיו, כשהם נתונים במלחמה משלהם, כשחייל ירד מתחנת הרכבת ויעצור לקנות משהו – אין שום סיכוי שהם יתנו לו לשלם. "הם הילדים שלנו," אומרת לילאן. "זה המעט שאנחנו יכולים לעשות לעומת מה שהם עושים בשבילנו. חייל יורד מתחנת הרכבת ביום גשום, איך לא תיתן לו קפה ? משהו לאכול? בימים כאלה זה המבחן האמיתי שלנו. זו הזכות שלנו והיא נותנת לנו את הכח, זו הדרך שלנו לנצח".
הכתבה שקראתם נכתבה על ידי סטודנט/ית שסיימ/ה את קורס הדיגיטל של ערוץ 14. תוכן הכתבה מבטא את דעתו/ה האישית ויכולת הכתיבה של הסטודנט/ית שרכש במהלך הקורס. אם גם אתם מעוניינים להצטרף לקורס הדיגיטל והרשתות החברתיות ולקבל את הבמה היקרה הזאת, לחצו על הקישור והירשמו בהקדם. לכו תדעו, אולי הקריירה שלכם בערוץ 14 תתחיל עכשיו!
