גורמים שונים במדינת ישראל, חלקם בכירים, טרם הבינו מה זו מלחמת קיום ומה נדרש לעשות כדי לשרוד במזרח התיכון מול האויב הערבי- מוסלמי.
ברשתות חברתיות, באמצעי תקשורת ובאוניברסיטאות "סטריליות", יושבים ומלרלרים עדיין לא מעט תאורטיקנים אקדמאים בעלי שם ותארים מפוצצים. כאלו שלא חוו פיצוץ מימיהם. אחד כזה עם רעש מחריש אזניים, אש, עשן, דם וצעקות עד השמיים. יש בהם שחבשו במשך שנים בעיקר את ספסלי האקדמיה או האולפנים אך מעולם לא חבשו פצועים מדממים. כעת מנסים הם ודומיהם, "הנאורים והיהירים", להכתיב למדינה המצויה במלחמה על עצם קיומה, ערכים שאינם תואמים את המציאות על פני האדמה.
ישנם גם אנשי תקשורת מנופחים יותר או פחות, חלקם תבוסתנים ורואי שחורות, שמזמן שכחו מה תפקידה של תקשורת ממלכתית ומה תפקידם של כתבים, עת הפכו עצמם לפרשנים ו"ציידים" פוליטיים. לא חלילה כאלו שמפרשים פוליטיקאים, אלא כאלו שמביעים עמדות פוליטיות בעצמם מבלי שנבחרו, נשאלו או התבקשו לעשות כן מעולם. הם אינם עוד "כלבי השמירה של הדמוקרטיה", כפי שלמדנו בעבר, אלא "כלבי ציד" המשחרים לטרף מסוג מסויים בלבד. רבים מהם בעיקר נובחים או מקשקשים בזנב בהתאם למצב ולמרואיין שעל הקו, בשעה שהדמוקרטיה וכל מי שחושב אחרת מ"כבודם" מתוייג כ"ביביסט", "בבון" או סתם חסר השכלה, משיחיסט, מושחת שמרחיק את השלום ומאיים על ההגמוניה, לכאורה.
מקום בזיכרון
היש מקום להוקיר מחבלים בזיכרון הישראלי? התשובה המפתיעה היא – כן. לשם הוכחת הטענה די אם נשאל מי אישר להפיק ולשדר ב-11 בנובמבר, במלאת 20 שנה למותו של הארכי מחבל יאסר ערפאת ימ"ש, את התכנית "מקום בזיכרון". תכנית בערוץ "מכאן" של תאגיד השידור הציבורי, שהופקה על חשבון משלם המיסים הישראלי והוקדשה לחזרתו של ערפאת לעזה בשנת 1994.
האם כך מוחים את שמו וזיכרו של המחבל המתואב או להיפך- מנציחים ומהללים את החלאה ויורשיו ההולכים בדרכיו? נראה שערפאת ימ"ש תָּמֵהַּ גם בקברו, כיצד ממשיכים הישראלים, למרות כל הסבל שעברו מידיו והמידע אליו נחשפו בעקבותיו, לראות בו דמות "מופת" הראויה לאיזכור חיובי ולמילה טובה, ולא בפעם הראשונה.
סביר להניח כי ערפאת ימ"ש לא האמין כיצד נבחר הוא על ידי המערב הנאיבי, להיות בין הערבים הבודדים שזכו בפרס נובל לשלום ולא בעיטור נָבָל השלום. לא מן הנמנע שהתקשה להאמין עד כמה הזויים הישראלים שנפלו ברשתו, לאחר שלא למדו דבר מההיסטוריה שלו וממעלליו אצל השכנים הירדנים והמצרים, באופן שאיפשר את חזרתו היישר לליבה של ארץ ישראל עם צבא טרור שלא שינה דבר ממהותו. לא זו אף זו- בוודאי התקשה הוא להאמין שהישראלים יאפשרו, בטובם וטיפשותם, לחמש את צבאו, לציידו ולאמנו לקראת המשך המערכה. הפעם מתוככי הארץ אלייה ייחל ולא מחוץ לגבולותיה, כפי שהיה בטרם הוגלה מירדן ללבנון בספטמבר השחור 1970 ומשם לתוניס, בסוף מלחמת לבנון הראשונה.
למען מי שלא צפה בתכנית ראוי להבהיר כי בתחילתה הוקרן סרטון המתאר את חזרתו של ערפאת לעזה. בסרטון נראה ערפאת לבוש מדים עם סמל כל "פלשתין" לזרועו, מוזיקת ניצחון ברקע ומסרים מלאי פתוס כגון "עכשיו אני שב לאדמה המשוחררת הראשונה של פלשתין". הסרטון מסתיים בקריאתו משלהבת ההמונים: "ברוח, בדם, נפדה אותך, פלשתין". סרטון זה, שנערך עבור התכנית ומבוסס ברובו על קטעי ארכיון הערוץ הראשון המיתולוגי, אינו מבייש אף סרטון תעמולה של האויב. אלא שזה נעשה והוקרן במדינת ישראל 2024 הודות לציבור האזרחים הדמוקרטים, הליברלים, הפלורליסטים, המכילים והאדיבים, ששילמו בדם וכעת גם מכספם, בעבור שידורי התועבה הללו.
2+לאחר הסרטון מרואיין ח"כ אחמד טיבי שפוסח במכוון על הפרותיו של ערפאת את הסכם אוסלו. הוא אינו מזכיר כלל את פשעיו, מעשי רמייתו ואחריותו המובהקת לפיגועים הרצחניים כנגד אזרחי ישראל בשעתו. במקום זאת מטיל הוא את האשמה לכישלון המהלך המדיני על ראשי הממשלה בזמנו, יצחק רבין ז"ל ובנימין נתניהו יבדל"א.
בהמשך מוקרן סרטון נוסף המתאר את חזרתו של ערפאת ליריחו. בסופו מתנהל דיון בו מתאר ח"כ טיבי את דמותו הצנועה, האוהבת ומכבדת האדם של "מלאך" החבלה. לדעתו של ח"כ טיבי נגרם עוול לדמותו של ערפאת שעבר תהליך דמוניזציה בקרב הציבור היהודי בישראל, לאחר שישראל הונתה אותו לכאורה, כשהפרה את הסכמי אוסלו.
ח"כ טיבי, יועצו של ערפאת, מסכם את דבריו בסוף הראיון באומרו כי למד מדמותו של המחבל רבות וכי "העבודה לצד יאסר ערפאת היתה כבוד גדול" מבחינתו. אף לא מילה אחת בכל הראיון נשמעה בגנות המחבל ערפאת, לא מצד המראיין ולא מצד המרואיינים, שלא פסקו מלהלל את המחבל ולגנות את ישראל.
ח"כ טיבי, "הדמוקרט הדגול", בעל הלשון החדה שזוהמה בתקופה בה דבקה ושרתה את מורו ורבו יאסר ערפאת ימ"ש, נחשב כבר שנים כחביב התקשורת הממלכתית הישראלית. זאת על אף שממשיך הוא לשבח, להלל ולפאר את הארכי מחבל שהתפגר. עד מתי תתאפשר עצימת העיניים הזו שהינה חלק מהקונספציה ממנה טרם השתחררו אי אילו גורמים במדינה, בחלוף למעלה משנה מאז טבח שמחת תורה?
2+מבמת הטלוויזיה לבמת הכנסת
רבות נכתב על חוצפתו, יהירותו ודבריו המסיתים של ח"כ עודה בחסות הדמוקרטיה הישראלית טרם ה-7 באוקטובר 2023. על אף הרקורד העשיר שלו נגד מדינת ישראל ומוסדותיה, כולל קריאה לשוטרים ערבים להניח את נשקם ולא להתגייס למשטרה (למרות הפשיעה שעודנה גואה בחברה הערבית), עדיין יש מי שחושבים כי בדמוקרטיה הישראלית יש מקום לאנשים כמותו בכנסת, לכל הפחות.
ח"כ איימן עודה האשים בנאום שנשא ב-18 בנובמבר מעל במת הכנסת את "המערכת" שתחת אחריותו של ראש הממשלה בהריגת תינוקות בעזה ומבהיר לנתניהו: "הדם של כולם ירדוף אותך". בהמשך דבריו מכנה הוא את ראש ממשלת ישראל "רוצח סדרתי של השלום", בטרם הורד בכוח מהמליאה בהוראת יו"ר הכנסת.
לא הייתה זו הפעם הראשונה מאז ה-7 באוקטובר בה התבטא ח"כ עודה בחומרה והורד מהבמה, אך למרות זאת דבר לא השתנה. ב-10 בספטמבר השנה הוצא ח"כ איימן עודה מהמליאה לאחר שכינה את הכיבוש "טרוריסט" ואת ח"כ משה סולומון, סגן יו"ר הכנסת- "גזען". ב-13 ביוני הכריז מעל במת הכנסת, בעת נאום נגד גיוס החובה לצה"ל, כי ממשלת ישראל מבצעת "פשעים נגד האנושות בעזה". ב-20 במרץ השנה הורד ח"כ עודה מבמת הנואמים בכנסת אחרי שהאשים כי "מה שהצבא עושה שם (בעזה-ט.ב) זה פשע, זה הרג, זה רצח, זה טבח, הרס והרעבה של ילדים ושל תינוקות".
ח"כ עודה הוא ערבי פחדן שנמנע מביקורת קשה על מנהיגים מוסלמים וערבים שכנים, הנחשבים כרוצחים סדרתיים ואכזריים לא פחות מסינוואר. כאלו המפעילים מזה שנים "משחטות אדם" בסוריה, איראן, לבנון, חמאסטן ואפילו ברשות הפלסטינית, שבראשה עומדים מחבלים, יורשיו של ערפאת ואחרים, שבזכויות אדם אינם בהכרח מכירים. ח"כ עודה אינו תורם דבר לביטחון המדינה, אבל בעיקר אינו תורם לחברה או לקהילה הערבית ממנה בא. תחת זאת בוחר הוא להסית, להדיח ולהחמיר את מצבה העגום מלכתחילה, הנובע בעיקר בגלל העדר הנהגה ראויה, משמע- הוא בעצמו מהווה את אחד משורשי "הבעיה".
לסיכום
אין פלא שבתקשורת החופשית בישראל וגם בערוץ ממלכתי הממומן מכספי ציבור, מהללים את המחבל ערפאת ימ"ש. הרי בכנסת ישראל נאמרים דברים חמורים שבעתיים מפי חברי כנסת ערבים, שחלקם היו מקושרים לאחד מגדולי המחבלים.
נראה כי מישהו בתקשורת הישראלית התבלבל או לא הבין את "הקונספט", המתכון לניצחון בעברית. על כן ראוי להבהיר שבערוץ ממלכתי לא מהללים מחבלים, לא
מביאים את מקורביהם ויועציהם בעבר לדבר בשבחם, גם לא אחרי מותם.
נדרש לחוקק חוק לפיו כל נושא משרה באשר הוא, המגדף את חיילי צה"ל ו/או מביע תמיכה באויב ככלל, ובעת מלחמה בפרט, יושעה מיידית מתפקידיו. באם היה ח"כ חסינותו תוסר לאלתר, ויועמד הוא למשפט בזק. המעדיף להימנע מהליך זה מוזמן לעשות את מעשה הח"כ הבוגד עַזְמִי בִּשַארָה, הידוע לשימצה מפרשייה ביטחונית שהתגלתה במלחמת לבנון השנייה. משמע- להימלט בעור שיניו מהארץ ולמצוא מקלט במדינות ערב, בתקווה שיבוא היום ובחורינו הטובים יבואו עמו חשבון, בשם עם ומדינת ישראל חפצי החיים, שאינם מוחלים עוד על כבודם במזרח התיכון, ותובעים אותו כאן, 'פי הד'א אל מכאן' ("במקום זה" בעברית, בפראפרזה על הערוץ "מכאן" בו שודרה התכנית "מקום בזכרון").
