"טוב לחיות בעד ארצנו": סיפור חייו וגבורתו של רס"ן גיא יעקב נזרי ז"ל הוא סיפור על אומץ לב, רוח לחימה ואהבת הארץ. גיא יעקב נזרי ז"ל בן 25 בנופלו, תושב עתלית היה מפקד פלוגה בגדוד 52, עוצבת 'עקבות הברזל' (401) ונפטר מפצעיו לאחר שנפצע באורח קשה ב-19.10.24 בקרב בצפון רצועת עזה.
תמר נזרי, אחותו התאומה, סיפרה בריאיון מרגש לעדן ועודד על הקשר המיוחד ביניהם, על רגעי הגבורה של אחיה, ועל מורשתו הייחודית שהותיר אחריו.
צפו בריאיון המלא מתוך התוכנית של עדן ועודד:
כבר מתחילת השיחה, תמר משתפת בזיכרונות המשותפים שלהם: "גיא הוא אחי התאום. אנחנו גדלנו יחד בעתלית, התגייסנו יחד לצבא ב-2018, יצאנו גם יחד לקורס קצינים". לאחר מכן הוסיפה תמר על המשך דרכו הצבאית שכללה בין היתר תפקידי פיקוד בחיל השריון: "הוא היה מ"מ טירונים, עשה כל מיני תפקידים בחטיבת השריון ב-401 ולאחר מכן התקדם לתפקיד מ"פ פלחוד בגדוד 52 של שריון – תפקיד החלומות שלו שגם היה האחרון בחייו".
תמר סיפרה בכאב על רגעיו האחרונים של גיא, כשהטנק שלו נפגע והוא נשרף ב-80% מגופו בניסיון להציל את חבריו: "בבוקר שמחת תורה, ב-19.10 (שנה לאחר הטבח הרצחני) קיבלנו הודעה מבית החולים שהוא נפצע. הבנו שהטנק של גיא נפגע מנ"ט. יש 2 חיילים בטנק שנהרגו כמעט באופן מיידי, סמ"ל אופיר ברקוביץ וסמל אלישי יונג ז"ל".
1+"גיא נפצע מאוד מאוד קשה עם 80% כוויות בכל הגוף, הוא לא הרגיש את זה במהלך הפציעה עצמה. הוא ניסה לחלץ את חבריו אבל הבין שהוא לא מצליח. בסופו של דבר, גיא החליט לצאת מהטנק ורץ לבית המג"ד, כאשר חלק מהחיילים חשבו תחילו שהוא מחבל, אך זיהו אותו בעקבות הציצית שלבד ובכך חייו ניצלו".
אחד הפרטים המדהימים בסיפור הוא שהציצית של גיא נשארה שלמה. תמר מתארת זאת כ-"נס גדול מבחינתנו", שכן בזכות הציצית הם זכו לעשרה ימים נוספים לצד גיא, ימים בהם נלחם על חייו במחלקת טיפול נמרץ. עם הגעתו לבית החולים, הספיק גיא לומר לצוות הרופאים: "החיילים שלי ינצחו בקרב, אני סומך עליהם ומאמין בהם". דבריו העוצמתיים נחרטו בזיכרונם של קרוביו וחבריו ולמעשה של כל עם ישראל.
תמר ממשיכה ומספרת על מסורת קטנה אך משמעותית שגיא הקפיד עליה עם חייליו: "אחד מחייליו סיפר לנו שכל בוקר אחרי שהם היו מסיימים לסדר את המיטה ואת המצעים, הוא היה אומר: חבר'ה, שתי דקות מסדר חיוך". היא מסבירה שזו הייתה דרכו לשמור על המורל של חייליו, גם בזמנים קשים, ולעודד אותם להתחיל כל יום בחיוך.
1+בתחילת השבעה הגיעו אנשים רבים לספר על רגעים אלו ואחרים עם גיא, כולל על מקרה בו נפצע מרסיס אך סירב לעזוב את חייליו לטובת טיפול, והעדיף להמשיך להילחם לצידם.
במהלך אחד הימים ברגילה האחרונה שלו, פגש גיא תלמידים בבית ספר הנשיא בחיפה ודיבר איתם על משמעות החיים בארץ ישראל. הוא סיפר על האמרה של יוסף טרומפלדור, "טוב למות בעד ארצנו", אך הוסיף: "טוב לחיות בעד ארצנו. אני לא כאן בשביל למות, אני כאן בשביל לחיות". תמר מספרת שזה היה המסר שלו, ועכשיו גם שלהם – "הסטיקרים שלנו ועם זה אנחנו הולכים".
המורשת של גיא, מסר החיוך ואהבת הארץ, נחרטו בליבם של כל מי שהכיר אותו וייזכר לעד כגיבור ישראל שנלחם ונפל בהגנה על המולדת. יהי זכרו ברוך.
