שום דבר לא במקרה. זה קרה ברפיח ליד פילדלפי, כשהחייל הבודד בבית הספר למ"כים – בקצה השרשרת , מחסל את סינואר. כשאוגדת ברק חירם קיבלה את האחריות על פילדלפי. לא מבצע מ"מ, לא חיל האוויר, לא יחידות מיוחדות, קצה השרשרת.
2+זה לא במקרה – תפיסת העמידות, ההכרעה, העמידה האדירה בפני לחצים של העולם ושל המסדר הבטחוני, תפיסת רפיח, היא שהביאה את הדבר הזה. זה אירוע לא פחות ממדהים.
הכי מצחיק זה אירוע גלנט שהזדרז לגבול הרצועה "להערכת מצב" לקחת קרדיט – פתטי. עם ישראל לא מטומטם. עם זאת עדיין שום דבר לא נגמר. עכשיו היכולת להביא חטופים מגיעה – וכאן צריך להיות יצירתיים. צריך לדבר על זה שזה מקרב לעסקה. שים לב יכולים להיות גם אסונות עם חטופים עכשיו – ולכן כלום לא נגמר לרבות פסיכופטיית קפלן. ליבי ליבי על יושבי אולפני התרעלה למעט פאנל איילה חסון ערוץ 11.
2+לסיכום, מבצע הביפרים, מבצע הווקי טוקי, השמדת צמרת חמאס, הריגת נסראללה, התמרון הקרקעי בלבנון, כניסה לרפיח וחאן יונס – הקערה התחילה להתהפך.
ובוא נתקן – הפיכת הקערה לא קשורה לעזה ולבנון. אלא הליכה על ראש הנחש איראן. הניסיון למתג את זה "כמקרי" זה על מנת להוריד את האחריות של הדרג המדיני להצלחה . אתה חייב לדבר שאין כאן מקריות – התעקשות מס 1 לניהול המלחמה ועמידתו בלחצים הביאה לתוצאה שחייל בקצה השרשרת מחסל את סינוואר.
מהכלא בישראל ועד לטבח הרצחני ב-7.10 | מי היה יחיא סינוואר?
וחייבים לומר. שביבי עמד בלחצים בגלל הגיבוי שקיבל מהעם, מהחיילים, מאלו שרצו לתופת ביום ה-7 באוקטובר. מהחיילים בשטח ומעוז הרוח שלהם. הם אלה שהביאו את הניצחון.
לסיום, התובנה המרכזית: עם ישראל חי! העם, החיילים, הלוחמים ורוח ההכרעה. מבחינה פוליטית, גדעון סער עלה על העגלה בזמן. יושבים גנץ אייזנקוט וגם ליברמן ואומרים לעצמם – מה עשינו?
הטור נערך מהדברים במהדורה המרכזית, ותוך הבהרות של ברדוגו שלא הובנו כשהוא באולפן.
2+