רגע לפני שעם ישראל יציין את חג הסוכות בצל המלחמה. מנשה זלקה, קפטן הפועל חדרה, הגיע הערב (ג') לאולפן "הפטריוטים" עם ינון מגל לשיחה מיוחדת על הקריירה שלו בתור כדורגלן בליגת העל שבחר לעזוב הכל כדי לעלות על מדי הזית ולקחת חלק בתור לוחם מילואים, על החיבור שלו למסורת, ליהדות ולקהילת יוצאי אתיופיה וגם, המסר שלו לעם ישראל ולאוהדי הכדורגל בכלל ואוהדי בית"ר ירושלים בפרט.
3+מנשה, תודה שבאת לפטריוטים. תן לי להגיד לך – אתה כוכב כדורגל, איש של ערכים. עזבת הכל כדי להתנדב למילואים, וזכית להערכה ואהבה מכל עם ישראל. איך ההחלטה הזאת נראתה עבורך?".
"זאת החלטה שעשיתי כבר בגיל 18," משתף זלקה, "עזבתי את הקריירה שלי בכדורגל והתגייסתי לצבא. הגעתי ליחידת הצנחנים – זה חלום שהתגשם עם חברים שהם אחים לכל החיים. אחרי השירות הסדיר, המשכתי לשרת במילואים, וכל פעם שאני נקרא – אני שם, כי עבורי זו גאווה ושירות המדינה הוא זכות גדולה".
ולמרות זאת, רבים במעמדך יגידו – יש לי קריירה, יש לי שליחות מקצועית. מה גרם לך לבחור ללכת שוב ושוב לשירות המילואים?
"הכי קל זה לומר 'יש לי עבודה חשובה', אבל אני לא רואה את זה ככה. בגלל ההייפ שנוצר סביבי כשחקן בליגת העל, היה חשוב לי להראות לכולם – גם כשאתה מצליח, אתה עדיין חייב לחזור ולשרת את המדינה. אם כולם היו חושבים רק על עצמם, לא הייתה לנו מדינה. המילואים הם שליחות עבורי".
זלקה, אתה מייצג גם את העדה האתיופית. איך אתה מרגיש עם זה?
"אני גאה לייצג את העדה שלי", הוא אומר בנחישות. "אנחנו באים מרקע לא פשוט, מאתגר, אבל מתגברים ומצליחים. במלחמה הזו איבדנו לוחמים יקרים, וזה כואב. אבל זה רק מגביר את תחושת הגאווה בעדה שלנו. התרומה שלנו למדינה היא עצומה, וכשאנחנו הולכים להילחם, אין צבעים ואין מחנות – כולנו יחד".
איך הייתה החוויה שלך במגרשים, בתור חייל מילואים וקפטן בליגת העל? איך קיבלו אותך?
"בפעם הראשונה שזה קרה, זה היה באצטדיון טדי עם אוהדי בית"ר ירושלים וזה קרה לאחר מכן גם בטרנר ובסמי עופר. אני לא אדם רגשן, אבל באותו רגע הייתי על סף דמעות. הקהל של בית"ר ירושלים הריע לי, עודד אותי מהחימום ועד סוף המשחק. בדקה ה-15, כשאני עם המספר 15 על הגב, הם הריעו שוב, וזה היה רגע שלא אשכח. אבל חשוב לי להגיד – זה לא בשבילי. זה לכל חיילי צה"ל, אני רק הייתי שם פיזית".
3+מה עם אוהדים אחרים, כמו בסכנין? איך הייתה החוויה שם?
"לצערי, בסכנין לא מחאו כפיים, ואפילו קיללו אותי. אבל יותר הכעיס אותי כשהם ביזו את ההמנון. בשביל המילים האלה, יש אנשים שנלחמים ונותנים את חייהם. זה היה רגע קשה".
זלקה הוסיף: "אני גאה בדרך שלי ובקבוצה שלי, ואני גאה לייצג את העדה האתיופית במדינה שלנו. המורשת של המשפחה שלי והחיבור שלנו לירושלים הם מקור השראה בשבילי, ואני אמשיך להילחם, לשחק ולייצג את כולם בכבוד".
3+לסיום, זלקה שיתף ברגע מרגש במיוחד ואמר: "אני כל שבת בבוקר הולך עם ילדיי לאימי ששומרת שבת. בבוקר הגעתי, אכלנו את ה-"דבו" שזה לחם של אתיופים. אחרי שבירכנו על האוכל, אמא שלי הולכת לחלון, מניפה ידיים ואומרת תודה רבה שאנחנו בישראל. אלה דברים שאקח איתי לכל החיים".
