יום כיפור תשפ"ה-2024 יחול מיום שישי בערב ט' בתשרי (11.10) ועד מוצאי השבת. מיליוני ישראלים צפויים לציין את היום שנחשב לאחד החשובים והקדושים ביותר בלוח השנה היהודי.
לפי הספרות היהודית, יום כיפור מכפר על עוונות שבין אדם למקום (הקב"ה), אך לא על עבירות שבן אדם לחברו, עליהם "אין יום כיפור מכפר אלא עד שירצה את חברו". לכן רבים נוהגים בימים אלו לבקש סליחה ומחילה ולהתפייס.
אלו שעות כניסת ויציאת הצום :
ירושלים:
תחילת הצום: 17:35
סיום הצום: 18:47
תל אביב:
תחילת הצום: 17:52
סיום הצום: 18:49
חיפה:
תחילת הצום: 17:44
סיום הצום: 18:47
באר שבע:
תחילת הצום: 17:54
סיום הצום: 18:49
צפת:
תחילת הצום: 17:44
סיום הצום: 18:45
אילת:
תחילת הצום: 17:43
סיום הצום: 18:49
עזה
תחילת הצום: 17:45
סיום הצום: 18:50
1+תחזית מזג האויר לצום יום הכיפורים:
יום שישי ערב הצום: מעונן חלקית עד בהיר, ללא שינוי ניכר בטמפרטורות.
שבת יום כיפור: בהיר עד מעונן חלקית. תחול עליה קלה בטמפרטורות בעיקר בהרים ובפנים הארץ והן תהינה רגילות לעונה.
הלכות ליום הכיפורים:
א – כבוד היום
כמו שבתות וחגים, גם יום הכיפורים נקרא ‘מקרא קודש’, שנאמר (ויקרא כג, כז): “אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם…” לגבי שבתות וחגים משמעות המצווה לענג את היום ולכבדו, וכדברי חכמים (ספרא אמור יב, ד): “ובמה אתה מקדשו? במאכל, במשתה ובכסות נקייה” (רמב”ם יו”ט ו, טז; שו”ע או”ח תקכט, א).
אולם ביום הכיפורים שצריך להתענות, המצווה לקדשו נותרה על ידי כיבודו בכסות נקייה. וכפי שאמרו חכמים (שבת קיט, א), שעל יום הכיפורים אמר הכתוב (ישעיהו נח, יג): “לִקְדוֹשׁ ה’ מְכֻבָּד” – “שאין בו לא אכילה ולא שתיה, אמרה תורה: כבדהו בכסות נקייה” (רי”ף ורא”ש יומא ח, ט).
רבים נוהגים ללבוש ביום הכיפורים בגדים לבנים, נאים ומכובדים, כדוגמת מלאכי השרת, שביום הכיפורים איננו נגררים אחר תאוות הגוף, ואנו נקיים מחטא כמלאכי השרת. וכן נוהגות נשים רבות ללבוש לבן, וגם אלה שאינן לובשות לבן, נוהגות שלא להתפאר בתכשיטים ובגדים מקושטים ביום הכיפורים, מפני אימת יום הדין (מרדכי, רמ”א תרי, ד; מ”ב טז-יז). גברים רבים מיוצאי אשכנז נוהגים ללבוש ‘קיטל’, שהוא בגד לבן שרומז לשני עניינים.
האחד כדוגמת מלאכי השרת, והשני כדוגמת תכריכים של מתים, שעל ידי זה הלב נשבר ונכנע ומתעורר לתשובה. אין להתפנות לגדולים עם הקיטל, מפני שהוא בגד מיוחד לתפילה, אבל לקטנים מותר להתפנות בו (מטה אפרים יב; מ”ב יח)
מצווה לנקות את הבית לכבוד יום הכיפורים, ולפרוש על השולחן מפה נאה, כפי שנוהגים לקראת שבת (מרדכי, רמ”א תרי, ד; ערוה”ש ב). מצווה להתרחץ לכבוד יום הכיפורים כפי שמתרחצים לקראת שבת. ויש נוהגים גם לטבול במקווה (לעיל ה, י).
מצווה לנקות את בית הכנסת, ולהכינו לקראת יום הכיפורים באופן הנאה והמכובד ביותר. וכן מצווה להדליק את כל האורות בבית הכנסת לכבוד היום, וכפי שנאמר (ישעיהו כד, טו): “עַל כֵּן בָּאֻרִים כַּבְּדוּ ה'” (שו”ע תרי, ג-ד, מ”ב ט).
שלא כמו בצום תשעה באב, שאין מריחים בשמים, משום האבל על החורבן (שו”ע תקנט, ז, שעה”צ תקנו, א). ביום הכיפורים נוהגים להריח בשמים ולברך עליהם, משום שהוא יום טוב, וכל מה שמכבד את היום ואינו אסור משום התענית, מצווה לעשותו.
ב – איסור מלאכה ומצוות שביתה
מצוות עשה לשבות ביום הכיפורים מכל מלאכה, שנאמר (ויקרא כג, לב): “שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם”. וכל העושה מלאכה ביום הכיפורים, בנוסף לכך שביטל מצוות ‘עשה’ עבר על ‘לא תעשה’, שנאמר (שם כג, כח): “וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ”. לפיכך, כל שלושים ותשע המלאכות האסורות בשבת אסורות ביום הכיפורים.
והעושה מלאכה במזיד – חייב כרת, ובשוגג – חייב חטאת. ורק לעניין אחד יש הבדל בין שבת ליום הכיפורים, שהעושה מלאכה במזיד בפני עדים שהתרו בו, בשבת חייב סקילה, וביום הכיפורים חייב כרת, שנאמר (שם כג, ל): “וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ” (רמב”ם הל’ שביתת העשור א, א-ב; שו”ע תריא, ב).
כמו בשבת גם ביום הכיפורים המצווה לשבות מחייבת גם שלא נעשה את יום הכיפורים כיום חול. כלומר, בנוסף לאיסור מלאכה מצווה גם לשבות מטורח ועמל, שלא יפתח אדם חנות, ולא יעסוק בהובלת משאות לקראת מלאכת ימי החול. ואף שהעושה כן אינו עובר על אחת מל”ט המלאכות, הוא מבטל את המצווה לשבות ביום הכיפורים, שנאמר (שם כג, לב): “שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם”, הרי שמצווה לשמור על קדושת היום וצביונו, שהילוכו ודיבורו לא יהיו כביום חול (פנה”ל שבת כב, א). זה הכלל: כל דיני שבת חלים ביום הכיפורים, ונוספה עליהם ביום הכיפורים המצווה להתענות, ועל כן יש בו יותר שביתה ופרישה מענייני העולם.
ג – מצוות הווידוי
כיוון שיום הכיפורים הוא זמן סליחה וכפרה, שנאמר (ויקרא טז, ל): “כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה’ תִּטְהָרוּ”, מצווה על כל אדם לשוב בתשובה ולהתוודות על חטאיו ביום הכיפורים (רמב”ם הל’ תשובה ב, ז).
על ידי ווידוי בדיבור מפורש, התשובה נגמרת. שכך היא כל עבודתנו בעולם הזה, להוציא אל הפועל את הכוונות הטובות שכמוסות במחשבה ובלב. ועל ידי הווידוי בדיבור מפורש, המחשבות והרגשות שמלוות את התשובה מתבררות ומתלבנות, והחרטה עמוקה ונחרצת, והחוטא מתחזק בהחלטתו שלא לחטוא יותר.
לפיכך צוותה התורה את החוטאים שהביאו קרבן שיתוודו על עוונם, שנאמר (במדבר ה, ו-ז): “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּה’ וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא. וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ…”. וכן נאמר (ויקרא ה, ה): “וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ”. וכשם שהמקריב חטאת חייב להתוודות, כך כל מי ששב בתשובה חייב להתוודות על חטאו, ובזה תשובתו נגמרת (רמב”ם תשובה א, א).
וכך יש לנהוג במשך כל השנה, שאם חטא אדם בשגגה יאמר לפני ה’ “חטאתי”, ואם חטא במזיד יאמר “עוויתי”, ואם חטא במרד יאמר “פשעתי”. ובכך הוא מקיים את מצוות הווידוי, למרות שלא פרט בפיו את חטאו, אמנם בדרך כלל עדיף שיפרט את חטאו, ובמצבים מסוימים עדיף שלא לפרט את החטא (שו”ע תרז, ב; מ”ב ה, שעה”צ יא. להלן ד-ו, אימתי עדיף לפרט החטא ואימתי לא).
1+לכל עם ישראל – שנכתב ונחתם לספר חיים טובים אמן!
