סרטי אנימציה הם לא מה שהיו פעם. ואני לא סתם מתבכיין ש"בתקופה שלי היה הכי טוב". רוצים הוכחה? תפעילו את 'סוס פרא' או 'טרזן' לחמש דקות ותצפו ואז תפעילו את 'המיניונים' או את 'אינקנטו' ותראו את ההבדל (בסדר, הפתיחה של אנקנטו נחמדה אבל נראה אתכם אומרים לי שהתרשמתם ממנה יותר מאשר מהסצנה הפותחת במולאן). ברור שיש עדיין איכות כמו סרטי האנימציה של 'ספיידרמן: מימד העכביש' שהסרט השני בסדרה היה פשוט אירוע קולנועי או הסרט פינוקיו של גיירמו דל טורו בנטפליקס אבל התחושה היא שממוצע האיכות ירד.
לתוך המצב הזה נכנס הסרט 'רוז הרובוטית' מאולפני דרימוורקס שבעבר הפציצו עם סרטים כמו 'סינבד: אגדת שבעת הימים' וכמובן 'שרק' שעד היום אנשים זוכרים אותו וצופים בו ונותן משב רוח רענן שלא הרגשתי כבר הרבה זמן בסרטי האנימציה האמריקאים לילדים. טוב זה לא מפתיע כשרואים מי עומד מאחוריו – כריס סנדרס שגם ביים בשותפות את 'הדרקון הראשון שלי' ואת 'לילו וסטיץ" אחד הסרטים אולי הכי טובים של דיסני אי פעם.
הסרט (שמקפיד לשמור על המנהג של שמות גרועים לסרטים בעברית כשבאנגלית הוא נקרא the wild robot שאפשר לתרגם בקלות ל'הרובוטית הפראית') מספר על רובוטית המתוכנת להיות מעין רובוט משרת למטלות בית שנוחתת בטעות באי בודד בסביבה זרה לה וקצת עוינת ומנסה לקיים את התכנות שלה – לעזור ולהיות מועילה. תקרית לא צפויה מנחיתה עליה אתגר חדש ולא צפוי – לטפל בברווזון שרק בקע ולדאוג שיוכל לשרוד ולעוף לפני החורף. בשביל לעמוד במשימה הרובוטית שמאמצת לעצמה את השם רוז תצטרך ללמוד על אנושיות, קשרי משפחה, חברות והמשמעות של יעוד.
דבר ראשון ששמים לב זה שהסרט נראה מעולה בצד הוויזואלי – כמו כל הסרטים שיצאו לאחרונה האנימציה הושפעה מ'ספיידרמן: ממד העכביש' ועושה שימוש בטכנולוגיה מאותו סוג אבל הסגנון של הטבע והיער שונה בהרבה מסטייל הקומיקס, פאנק והאקשן מד"ב היותר דומיננטי של סרטי ספיידרמן וכאן יש יותר דגש על הטבע הפראי שיכול להיות מאוד אכזר וגם מאוד יפה ועל הדמות הראשית שזרה לעולם ולאותו טבע.
מה שעוד תורם לסרט זה העובדה שמכירים בקיום של המוות. הסרט כמובן מיועד לילדים ואין בו מילים או סצנות קשות מדי אבל כן באותו יער פראי המאוכלס על ידי בעלי חיים מכירים בזה שכדי לשרוד באותה סביבה צריך להיות חזק ובכל רגע מי שחלש מדי יוכל להיות ארוחה לחזק ממנו. מה שלדעתי היה מהלך מאוד יפה הוא שהדמויות כל כך רגילות לחיות בצילה של הסכנה שהם כבר מדברים על העניין בבדיחות ובקלילות במקום בפחד מתמיד מה שגם עוזר לילדים לקבל את הנושא בפחות חשש וגם נותן רובד של אמינות לעולם המוצג ולמציאות בו (כהערת שוליים אני זוכר שהסרט הראשון של 'עידן הקרח' השתמש באותה שיטה אבל אני לא זוכר עוד חוץ ממנו).
הסרט קצת נופל לקלישאות של הרבה סרטי אנימציה כמותו (למשל כל החיות מדברות את אותה השפה וברגע שלומדים אותה אפשר לתקשר עם כוללללםם, או זה ששוב לדגים שאוכלים אותם חיות אחרות הסרט לא מתייחס כאנושיים ) אבל כסרט הוא נראה נהדר, נותן לך סיפור עם משקל בנוסף לבדיחות ויש בו ערך מוסף שדן בנושאים כמו הורות, משפחה והאם האדם נשלט בגורלו או שולט בו. מדובר בסרט שגם הילדים וגם ההורים ייהנו בו ויישאר אצלם הרבה אחרי הצפייה בקולנוע.
דירוג סופי: 4.5 מתוך 5
