ד', לוחם שייטת, שנפצע בלחימה מול המחבלים בטבח שמחת תורה, סיפר היום (שני) במשדר מיוחד עם ליטל שמש ואמיר איבגי מתוך קיבוץ בארי, על חוויותיו מהקרב הקשה שהתרחש בשבעה באוקטובר. ד' שיתף את הקשיים והאתגרים שניצבו בפניו ובפני חבריו במהלך הקרב.
ביום שמחת תורה, ד' היה נהג אמבולנס במילואים. "קיבלנו טלפון ב-8:30 בבוקר, קפצנו ליחידה ומשם מסוקים לבארי", הוא סיפר וציין: "לפני כן, הצלחתי להיפרד מאשתי והילדים. תוך כדי שאני נוסע לשם, אשתי כבר הושיבה את הילדים, אמרו פרקי תהילים כל היום".
צפו בריאיון המצמרר
בשעה שהגיע למקום, מצא את עצמו במשימה קשה ומורכבת: "נחתנו בבארי וקיבלנו דרך ברק חירם משימה. התחלנו לטהר את כל הבתים שהם בעצם היו אמונים עלינו. הבתים היו בוערים באש, כמו שאתם רואים מסביב, הכל פחם".
ד' מתאר את המראות הקשים של הקרב, שבו נלחם במשך שעות ארוכות. "עברנו בית אחרי בית, מדלגים בין הגופות שהיו שם", סיפר בכאב. "לא הצלחנו להריח; הריח היה כל כך חריף שלקח לנו כמה חודשים עד שחוש הריח חזר אלינו".
2+הלוחמים הגיבורים לא ויתרו והם המשיכו להילחם בגבורה: "היינו במרדף אחרי המחבלים תוך שהם מדליקים את הבתים ואנחנו יודעים שיש בתוכם בני ערובה, אנחנו נכנסים לתוך הבתים, מחסלים את המחבלים שבתוך הבתים וממשיכים לבית הבא שגם הוא עולה באש. וככה בעצם עשינו מרדף של קרוב 12 שעות של לחימה".
במהלך הלחימה, ד' נפצע פציעה קשה. אחרי שסיימנו את הקו בתים, הצלחנו לחלץ שם 25 נפשות. אחד המחבלים, כנראה היה על סמים, היה לבוש מדי צה"ל ונרדם באיזה חדר חשמל, מהמכת אש שהבאנו לכיוון כוח של מחבלים, הוא התעורר והתחיל לרסס אותנו מהצד".
2+"אני והחבר שלי נפצעו, אני פצוע קשה, הוא היה פצוע אנוש. ישר שכבנו לרצפה, צעקנו "חובש, חובש". למזלנו היה לנו כוח שהיה אצלו חובש, וישר שהוא רץ אלינו והחל לטפל באחד החברים שלי – אבל הוא חטף צרור ונהרג במקום", סיפר לוחם השייטת.
עוד סיפר הלוחם ד': "אחרי 14 שעות לחימה נפצעתי וחולצתי בחילוץ הירואי תחת אש. הגעתי לבית חולים בלי טיפת דם," הוא שיתף, "בגלל שהייתי תחת אש ולחימה לקח לנו רבע שעה ששמו לי חוסה עורקים ראשון. חבר שלי בכלל עבר ניתוח בשטח, בכניסה לבארי".
2+ד' כבר שנה בשיקום בבית החולים והוא משתף: אשתי בעצם לבד, לבד עם הילדים. ארבעה ילדים בלי אבא. שנה שלמה מבית חולים לבית חולים, מניתוח לניתוח" כעת, אחרי שנה של שיקום פיזי ונפשי, הוא עדיין נושא את זכרונות הקרב הכואבים. "אין ערב שלא עולים לי, שלא צפים הדברים האלה", הוא שיתף בכאב. "אני שמע פה את היריות ואני ישר נכנס חזרה לאותו סיטואציה".
ד' סיפר על הקושי להגיע כשנה אחרי לקיבוץ בארי: "לא היה פשוט. ולכן ביקשתי שאשתי תבוא אליי איתי ביחד. וגם עשינו פה שעה לפני כן סיור, כחנה כביכול לקראת הדבר הזה. אם לא שמת לב, לפני כן, כאילו, בקושי נשמתי. היה ממש התרגשות לעמוד כאן. ד' שיתף כי הוא פגש תושבי המקום ואחד מהתושבים שפגש זה אח של מי שהוא הציל. "זה בכלל היתה סגירת מעגל", אמר בהתרגשות.
