רבות דובר על גבורת לוחמי צה"ל ומשטרת ישראל בבוקר הנוראי של הטבח לפני שנה, אך מעטים יודעים על גבורתם של לוחמי השב"כ שבבוקר ההוא עזבו הכל, וירדו לדרום לחסל עשרות מחבלים, ולהציל אזרחים ישראלים.
באותו בוקר ב-7.10, במקביל ללוחמי צוותי טקילה של שב"כ יצאו לשטח אנשי הסגל והמדריכים של בית הספר ללחימה בארגון על מנת להילחם בדרום שנמצא תחת מתקפה קשה.
אותם לוחמים, הם מנהלים ועובדים שמדריכים ומכשירים את כל מערך האבטחה בארץ, וביחידות המיוחדות בצה"ל ובמשטרה.
2+מדובר בעשרות אנשי שב"כ שעברו באותו היום ממוקד לחימה אחד למוקד לחימה אחר, חלקם נפצעו והמשיכו להילחם. הם ניהלו קרבות במפלסים, כפר עזה, נחל עוז, בהיתקלויות קשות מול מחבלים רבים לאורך כל הדרך. הם נלחמו כאריות וחיסלו עשרות, חלקם עד טיפת דמם האחרונה.
הלוחמים הגיעו גם לבארי וניהלו שם לחימה תחת אש כבדה כדי לחלץ משפחות רבות מבתיהם, ואנשי השב"כ מספרים כשהגיעו ליישובים כיתות הכוננות שנלחמו שם בגבורה עילית, היו עם אור בעיניים, כי הם היו מהכוחות הראשונים שהגיעו, לעיתים רבות לפני צה"ל.
לוחמי הארגון שירדו דרומה לא היו חלק מיחידה מבצעית אורגנית, אלא יחידת הכשרה והדרכה, שהתאספו בצורה ספונטנית לקבוצות לוחמים כאשר באותו היום ניתנה הוראה מראש השב"כ רונן בר: "כל מי שיכול להילחם – לצאת להילחם", וכך היה.
2+שב"כ איבד עשרה מעובדיו המצוינים ביותר, לוחמים גיבורים מטובי בנינו, ובנוסף אליהם עובדים רבים של הארגון איבדו קרובים, בני זוג, אחים, הורים, והמשיכו בתפקידם במקביל להודעות הקשות.
לוחמים רבים נפצעו וחזרו לשרת ביחידותיהם, חלקם בפעילות מבצעית, וחלקם ביחידה שעוסקת במאמצים להשבת החטופים.
יהי זכרם ברוך.
