מלחמת ששת הימים נפתחה ב"מבצע מוקד", להשמדת חילות האוויר של מדינות ערב תוך שעות. ההנהגה הצבאית והמדינית ידעה למנף את ההישג העצום הזה, שהוציא את צבאות ערב משיווי משקל, לניצחון היסטורי: שחררנו את סיני, ירושלים, יו"ש, רצועת עזה ורמת הגולן.
בשבועיים האחרונים ישראל עשתה מהלך דומה מול חיזבאללה והציר האיראני, ובמבצע מבריק הוציאה אותו משיווי משקל והכניסה את החיזבאללה ואת האיראנים להלם.
מאחר ואף הלם, גדול ומוצלח ככל שיהיה, לא נמשך לנצח, השאלה המרכזית העומדת לפתחם של הדרג המדיני והצבאי, איך ממנפים את ההישג העצום להצלחה שתכניע את האויב באופן סופי, ותסיר מעל אזרחי ישראל את איום ההשמדה שאיראן הציבה לפתחה של ישראל, בדיוק כפי שעשתה ישראל במלחמת ששת הימים.
האויב תופס ניצחון כאיבוד שטח והגירה של אוכלוסייה, ולכן זה בדיוק מה שישראל צריכה לעשות:
בלבנון יש לגבות מחיר טריטוריאלי מהתוקפן בדמות סיפוח כל השטח דרומית לליטאני, ברצועת עזה יש לממש את תוכנית האלופים אותה מוביל האלוף במיל' גיורא איילנד ופורום המפקדים, לרוקן את צפון הרצועה ולספח את השטח לישראל.
2+חובה לנצל את העובדה שהחיזבאללה, שהוא למעשה מגן איראן, מובס ומוכה, מה שפוגע בהגנת איראן, כדי להסיר איום קיומי של גרעין איראני.
באמצעות החות'ים, הטילה איראן מצור על נמל אילת. הגיעה העת שאיראן תשלם מחיר כבר על כך: אם לא פורקים סחורות בנמל אילת, אין סיבה שיפרקו סחורות בנמל באנדר עבאס, באיראן.
נמל תמורת נמל
הצדקה נוספת למדיניות ניצחון שבמרכזה גביית מחיר קרקעי, היא ההבנה שאין לאפשר יותר מגע בין מחבלי אויב לבתי ישובים, כפי שראינו לפני שפרצה המלחמה.
אף תושב במטולה לא יחזור לביתו רק כי ישראל חיסלה את נסראללה, מרשים ומרגש ככל שיהיה, התנאי היסודי לחזרת תושבי הצפון בבטחה לבתיהם, הוא לכל הפחות, הקמת רצועת ביטחון בדרום לבנון, רצועה שתדע לבלום או לספוג, מתקפת פתע של האויב, במקום הישובים, לפרק זמן שיספיק לצה"ל לגייס מילואים.
טעות תהיה להשוות רצועת ביטחון חדשה בדרום לבנון, לזו שכולנו זוכרים. הפעם על צה"ל לרוקן את השטח מאוכלוסיית אויב [שרובה ממילא ברח שצפונה], להקים גדר מערכת מאסיבית שלאורכה מערך ביצורים משמעותי, המעובה בקו מוצבים.
2+עם או בלי קשר לאילוץ הביטחוני להקים רצועת ביטחון בדרום לבנון, לישראל צריכה להיות תביעה טריטוריאלית לכל השטח דרומית ללטיאני, זה שטח שנגזל מישראל בהסכמי סייקס-פיקו, שטח שהיה נחלת שבטי אשר ונפתלי, וממילא נהר הליטאני הוא הגבול הטבעי ההגיוני ביותר עבור ישראל.
על אף שישראל חזרה פעם אחר פעם לקו הגבול הבינלאומי לאחר מבצעים צבאיים ומלחמות בלבנון, שוב ושוב נוצר מלבנון איום קיומי על ישראל. לתוקפנות הזו חייב להיות מחיר כבר עבור לבנון וחיזבאללה, כזה שישמש תמרור אזהרה לכל מי שמאיים לפלוש לישראל, כפי שחיזבאללה הצהיר כמה פעמים – נביס אותכם וניקח מיכם שטח לנצח.
פסול מוסרית להכניס חיילים ללבנון כדי "להשמיד תשתיות טרור", אלו ממילא יבנו מחדש ללא נוכחות קבועה של צה"ל בשטח, כפי שהוכח.
האויב על הקרשים, מוכה הלום וחבול, בדיוק כפי שהיו צבאות ערב אחרי מבצע מוקד. ממשלת נתניהו תיבחן במימוש ההישג הזה, בהכרעה סופית ומוחלטת של האויב, בדיוק כפי שעשתה ממשלת אשכול.
2+לכל מי שטוען ש"העולם לא ירשה" או "חלומות באספמיה של משיחיים", הנה עובדות החיים: מעצמות מתנהלות לפי אינטרסים, לא לפי הלהג של פרשנים פרוגרסיביים באולפני תבהלה. לישראל חזקה ומנצחת יש הרבה מאוד מה להציע למערב ולמדינות הסוניות:
1. חיבור מדינות המפרץ בצינורות גז ונפט לאירופה, דרך צינורות הגז שישראל מתכננת דרך קפריסין ויוון לאיטליה, זה יבטל את התלות של אירופה בגז רוסי ויבטיח את ייצוא האנרגיה שמדינות המפרץ כל כך תלויות בו לכלכלתן.
2. תקיפה של מתקני הגרעין באיראן, תבטיח שהממשל הדמוקרטי לא יאלץ לחזות בניסוי גרעיני איראני רק לפני הבחירות.
3. החלשת המשטר האיראני המחמש את רוסיה היא אינטרס מערבי מובהק.
4. הסכם שלום ישראלי-סעודי הוא אינטרס אמריקאי מובהק.
והנה לכם, ממש על קצה המזלג, 4 אינטרסים מערביים שישראל יכולה לתת להם מענה בתמורה לתמיכה במה שישראל ממילא חייבת לעשות עבור ביטחונה.
כפי שצבא מתמרן צבאית, כך גם ממשלה צריכה לתמרן מדינית.
אל לציבור הישראלי לקבל תירוצים פרוגרסיביים בסגנון "העולם לא ירשה" תוך הימנעות לעשות את מה שצריך כדי להבטיח ניצחון מוחלט, בדיוק כפי שהיה בששת הימים.
