מאז ה-7 באוקטובר, אחת המשימות הקשות והכואבות ביותר הייתה הטיפול בנרצחים והבאתם למנוחת עולמים. בעוד שמתנדבי זק"א, שהיו אחראים על עבודת הזיהוי, זכו לתשומת לב רבה, נותרו מאחורי הקלעים עובדי ועובדות חברה קדישא, המטהרים והמטהרות – שהקדישו עצמם למלאכת הטיהור והקבורה, וליוו את המשפחות השכולות ברגעים הבלתי נתפסים ביותר של כאב ואובדן.
ציפי קליין, בת 60, אם ל-13 עשר ילדים (חמסה חמסה) מראשון לציון, מצאה את עצמה בלב אחד האתגרים הקשים והכואבים ביותר שיכלה לדמיין. צפי היא אחראית צוותי הטהרה בחברה קדישא ראשון לציון, היא נאלצה להתמודד עם מראות בלתי נתפסים של נשים יהודיות שנרצחו, בוזו ועונו בטבח שמחת תורה. במקביל לעבודת הקודש שעשתה, ארבעה מבניה, קצינים ונגדים בצה"ל – נקראו לשדה הקרב, מה שהוסיף על ליבה דאגה אינסופית על כתפיה העמוסות ממילא.
@now14il האישה שעזבה הכל והתמודדה עם המראות הכי קשים מה-7 באוקטובר | ציפי קליין #ערוץ14 #שנה #גיבור ♬ צליל מקורי – עכשיו 14 Now
במשך למעלה מ-30 שנה, ציפי עובדת במסירות ובשליחות, תחילה החלה כמתנדבת ולאחר מכן בתור מטהרת בחברה קדישא. תפקידה כולל את האחריות הכבדה על הליך הטיהור ההלכתי והלוגיסטי, והליווי של המשפחות בתהליך הקשה של פרידה מיקיריהם. "עבודתנו היא לטפל ולטהר בצורה המסורה ביותר", סיפרה ציפי. "אנחנו מביאות את הנפטרות בצורה הכי מכובדת לקבורה, ומבטיחות שהן מגיעות לכיסא הכבוד בצורה הראויה".
השביעי באוקטובר, היום שבו פרצה המלחמה, הפך עבור ציפי ולצוותה למשימה חסרת תקדים. "המראות שראיתי, יחד עם הדאגה האינסופית לילדיי שנקראו לשירות מילואים בשדה הקרב, היוו אתגר עבורי", היא שיתפה. עם זאת, למרות הקושי הנפשי והפיזי העצום, ציפי לא הרשתה לעצמה להתפרק. היא ידעה שעליה להמשיך במשימתה מתוך תחושת שליחות עמוקה ואמונה בחשיבות התפקיד שלה. "אני עדיין מנסה לשחזר איך הצלחנו לעמוד בנטל, מה שבטוח, ראינו את זה כמצווה גדולה".
2+"אני חושבת שלא היה ולא יהיה דבר בסדר גודל כזה, אלו אסונות שהמוח הישר לא יכול לתפוס בכלל", ספרה ציפי בכאב. "את חושבת באותם רגעים על הנפטרים, איך הם הגיעו למצב הזה? מה הם עברו? איך הנשמות האלה הלכו מן העולם?", שיתפה.
קליין ועשרות העובדים והעובדות בחברה קדישא, טיפלו בסך הכל במעל 700 נפטרות ונפטרים, כאשר הם היו אמונים על המשימה לטפל בכלל הנרצחים שאינם חיילים. במהלך הימים הקשים הללו, ציפי וצוותה טיפלו בעשרות גופות מדי יום, לעיתים 18 ולעיתים אף 30 ביום אחד.
האישה שעזבה הכל והתמודדה עם המראות הכי קשים מה-7 באוקטובר
בתוך כל הכאב והעומס, הדאגה לילדיה שלחמו בחזית לא הרפתה ממנה לרגע. "כמו הרבה בתים בישראל, גם ילדי נקראו ישר לשדה הקרב", היא סיפרה, "החששות והדאגות לשלומם הדהדו בראשי כל הזמן".
לצד התמודדותה בעבודה, ציפי התמודדה גם עם אתגרים בבית, כאם למשפחה מרובת ילדים. בנה הבכור של ציפי הוא בעל צרכים מיוחדים המתגורר בבית, הטיפול בו בדרך כלל מתחלק בינה לבין בעלה וילדיה. "השגרה החדשה הציבה בפנינו אתגרים חדשים בהתנהלות השוטפת של הבית," היא שיתפה.
2+ביקשתי מציפי שתשתף אותי ברגע שבירה שהיה לה בעקבות המשימה הבלתי נתפסת שנפלה בחלקה והיא ענתה נחרצות: "בזמן הטהרה, לא יכולנו להרשות לעצמנו להתפרק וגם לא אל מול משפחות הנפטרים". עם כל החוסן שהייתה צריכה לשדר, ציפי הדגישה: "היה מאוד קשה להכיל את הכל, ומצד שני לדאוג לילדי, לביתי ומשפחתי".
כששאלתי אותה מה מחזיק אותה במהלך התקופה הקשה הזו, ציפי לא היססה לרגע. "אני נאחזת בחוזקו של העם שלנו, באמונה, בתפילה ובנתינה האינסופית", היא אמרה בביטחון. היא הדגישה במיוחד את התמיכה הרבה שקיבלה ממנכ"ל חברה חברה קדישא בראשון לציון נסים אלקסלסי וכל צוות המשרד, "דאגו לנו ימים ולילות – מבחינה נפשית, לוגיסטית ובין אישית, שלא יחסר מאומה מאיתנו, ממשפחתנו וממקום העבודה שלנו. כל זאת, כדי שנוכל לבצע את עבודת הקודש על הצד הטוב ביותר".
2+עבודה של ציפי לא מסתכמת רק בטהרת הנפטרות, הקשר שלה עם משפחות הנפטרות היה עמוק ומרגש. היא שיתפה בערב מיוחד, בו פגשה חלק מהמשפחות של הנרצחות שטיפלה בהן, וסיפרה על הרגעים המטלטלים והמרגשים שחלקה איתן. "היה ערב מטלטל ויוצא דופן. המשפחות סיפרו לי ביראת כבוד על התהליך שעברו, ועל הוקרת התודה שלהם על הליווי והחיבוק לאורך החוויה הקשה".
בסיום הריאיון, שאלתי את ציפי איזה מסר היא רוצה להעביר לעם ישראל שקוראים את סיפורה המרגש: "אני רוצה לחזק את המשפחות היקרות של הנרצחות, ולהבטיח לכן שעשינו כל שביכולתנו כדי לתת ליקירכם את הכבוד שהם ראויים לו". ציפי הוסיפה בהתרגשות: "לכל האימהות הלביאות שמטפלות במשפחתם, מתנדבות, עוזרות, אני רוצה לחזק אתכן מרחוק ולשלוח לכן חיבוק גדול. אני מתפללת לימים טובים יותר, להחזרת החטופים ולשלום חיילי כוחות הביטחון וצבא הגנה לישראל".
